בש"א 11661/09

תקציר

פסק הדין הנדון דוחה את בקשת התובעים לעכב את יציאתה של הנתבעת 1 מישראל. התובעים, שהם בעלי מניות בחברת בנייה, טענו כי הנתבע 1, בעל מניות ודירקטור בחברה, לווה מהם כספים ולא עמד בפירעון החוב. לטענתם, קיים חשש סביר שהוא יעזוב את הארץ לצמיתות, דבר שיפגע ביכולתם לבצע את פסק הדין. עם זאת, השופט קבע כי לא התקיימו הקריטריונים הרלוונטיים לדחיית היציאה. ראשית, הקשר האינטנסיבי של הנאשם לישראל וביקוריו התכופים מפחיתים את החשש מעזיבתו לצמיתות. שנית, הנאשם סווג כתושב חוץ, וגם זה לא מצדיק לחסום את יציאתו מהארץ. כמו כן, השופטת ציינה כי עמדתה העובדתית של הנתבעת באשר למועד פירעון החוב לא סותרת, וטענת התובעים מבוססת על חוב עתידי. הנתבע אף הביא ראיות בדבר הבטוחות הכספיות שבידי התובעים, אשר מקטין את הסבירות לאי פירעון. השופט הגיע למסקנה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הנתבע, ולפיכך הבקשה לעיכוב יציאה מהארץ, כמו גם הבקשה החלופית לבטוחות, נדחות. התובעים חויבו בהוצאות הנתבעת בסך 10,000 ₪ + מע"מ.