פ"א 16521-10-19

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעור על גזר דין שהטיל בית משפט קמא בגין עבירות בתחום התכנון והבנייה, ובפרט בנייה בלתי חוקית. השופט מסכים עם הגדרתו של בית משפט קמא את העבירות כחמורות, הפוגעות באופן משמעותי בשלטון החוק ובסדר הציבורי. עם זאת, השופט פוסק לטובת המערערים בשל נסיבות חריגות. השופט מדגיש את חוסר יכולתם של המערערים ליהנות מאדמתם בשל ייעוד ציבורי שאינו ממומש, לצד חוסר המעש של המשיבה – ועדת תכנון מקומית – ורשויות נוספות בקידום תכנית מפורטת שתאפשר למערערים להשתמש באדמותיהם. חוסר מעש זה, לצד היעדר כל תגובה מצד המשיב לטענות המערערים, נתפס כסוג של אחריות ומצדיק הקלה בעונש. זאת ועוד, השופט מבחין בעניינם של המערערים מתיקי עבירות בנייה אחרים בשל הבנייה הקלה יחסית שבוצעה, היעדר עובדות בלתי הפיכות בשטח והאינטרס הציבורי שמשרת השימוש של המערערים בקרקע. השופטת מדגישה גם את חוסר ההגינות בכך שהמשיב נהנה מקנסות גבוהים ובו בזמן אחראי למצב. לפיכך, מתבקשת הפחתה משמעותית של הקנסות, שישולמו לקופת המשיב. אשר לעונש, השופט קובע כי הסכום המתאים צריך להיות בין 50,000 ל-150,000 ₪ למערער 1 ובין 80,000-200,000 ₪ למערערים 2 ו-3. כן מבטלת השופטת את החיוב בגין שווי הבנייה למערערת 1 וקובעת אותו על 70,000 ₪ למערערים 2 ו-3, שישולמו עד למועד קצוב, עם אפשרות ביטול בהתקיים תנאים מסוימים. בנוסף, המערערת 1 נדרשת לשלם דמי בניה בסך 80,280 ₪ עד למועד נקוב, בעוד בקשת המשיב לכפל דמי בניה נדחית. השופט אף מאריך את המועד להגשת ערעור, בהתחשב בנסיבות. בסופו של דבר, העונש שהטיל בית משפט קמא מתוקן, והמערערים נקנסים כדלקמן: המערער מס' 1 – 60,000 ₪ או חודשיים מאסר; המערערת מס' 2 – 120,000 ₪; המערער מס' 3 – 80,000 ₪ או 3 חודשי מאסר. סכומים אלה ישולמו בתשלומים. פסק הדין מפרט גם את חובות המערערים ביחס לדמי בנייה ושווי הבנייה, לצד הרחבות לעמידה בחובות אלה והוראות נוספות הנוגעות לגזר הדין.