ת"א 62009-12-19

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לעיקול זמני על נכסי המשיבים במסגרת תביעה בסך 17.3 מיליון שקל שהוגשה נגדם. המשיבים העלו מספר השגות מקדמיות לבקשה, לרבות שיהוי, אי צירוף תצהיר מאומת כדין והיעדר התחייבות עצמית. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה. באשר לשיהוי, קבע בית המשפט כי אמנם חל שיהוי של כשלושה חודשים בהגשת הבקשה, אך אין בו כדי להצדיק את דחיית הבקשה, במיוחד בהתחשב בחוסר תום הלב מצד המבקש ובהיעדר כל שינוי שלילי במצבם של המשיבים. באשר להיעדר תצהיר מאומת כדין, מצא בית המשפט כי למרות שזהותו של המצהיר אומתה תחילה שלא כדין, אין בכך כדי להצדיק את שלילת צו העיקול, שכן המצהיר התייצב לחקירה, והתצהיר אומת כדין והוגש מאוחר יותר. באשר להיעדר התחייבות עצמית, ציין בית המשפט כי נפל פגם בנוסח ההתחייבות אך מצא כי די בתוכנה ובחתימתה, ובלבד שהמבקש יתקן אותה בתוך 30 יום. לגופה של הבקשה עמד בית המשפט על המסגרת הנורמטיבית של עיקול זמני ועל נטל ההוכחה המוטל על המבקש. על פי החוק, על המבקש להציג ראיות לכאורה לעילת תביעה ולהראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בית המשפט נחה דעתו כי המבקשת עמדה בנטל זה. נמצא כי עילת התביעה של המבקש כנגד המשיבים מפורטת ותקפה לכאורה, בעוד שטענות המשיבים לא היו משכנעות. בית המשפט השתכנע במיוחד מטענות המבקש בדבר מסמכים מזויפים ומצגי שווא של המשיבים. זאת ועוד, המשיבים לא הגישו כל תצהיר התומך בטענותיהם, דבר שבית המשפט מצא כחשוד. עוד הדגיש בית המשפט כי בדיקת הנאותות של המבקש התבססה על מידע ומסמכים שנמסרו על ידי המשיבים, שאמיתותם תיבחן במהלך ההליך. באשר למאזן הנוחות, ציין בית המשפט את גובהה המשמעותי של התביעה ואת חוסר יכולתם של המשיבים לפרוע אותה, ומצא כי הנזק הפוטנציאלי שייגרם למבקש אם לא יינתן העיקול עולה על הנזק למשיבים. לפיכך, דחה בית המשפט את הבקשה לביטול העיקול והותיר על כנו את החלטתו הקודמת. המשיבים חויבו לשלם הוצאות בסך 20,000 ₪.