ע"א 5264/23

תקציר

המקרה דן בעקרון השוויון בין נושים בעלי מעמד זהה בהליכי חדלות פירעון ובגבולותיו של עיקרון זה. בית המשפט קיבל את הערעור על ההחלטה לגמול למשיבים, אשר תרמו להליך המשפטי ויצרו תשתית משפטית, בתגמול מיוחד. השופטים הסכימו כי מעורבותו של נושה בהליך משפטי, במקרה זה, אינה מצדיקה תשלום מיוחד, הניתן רק במצבים בהם הנושה מאתר את נכסיו הלא ידועים של החייב, ובכך מגדיל את סך הנכסים לחלוקה בין כלל הנושים. הנחת היסוד היא שיש לתגמל נושה פעיל שמשקיע מאמצים בגיוס הקרן. אולם, במקרה דנן, פעילותם של המשיבים לא הובילה לגילוי נכסים עלומים, אלא כללה שירותים משפטיים שהם ליבת תפקידו של נושא המשרה. כמו כן, נושא המשרה אינו רשאי להאציל את אחריותו לגורם אחר ללא אישור מראש, דבר שלא התקבל במקרה זה. עוד הדגישו השופטים כי נדרש אישור מוקדם של בית המשפט למתן גמול כאמור, שלא התבקש. בנוסף, קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר שכרם של המשיבים לא הייתה חלוטה, שכן הוא לא התחשב בעמדתם של הנושים האחרים. כן נדונה עמדתו המעודכנת של הגזבר, שחרגה מעמדתו הקודמת בבית המשפט המחוזי, והשופטים הסכימו כי יש הצדקה לשנות את עמדתו ולהציג עמדה מקצועית מדויקת יותר. לבסוף התקבל הערעור, והמשיבים לא היו זכאים לפיצוי מיוחד, כאשר המשיבים חויבו לשאת בהוצאות המערערים.