פ"ה 55832-04-19

תקציר

התובע טען כי יש לדחות את בקשת החסינות שהגיש הנתבע, עובד מדינה, משום שהוגשה מעבר למועד האחרון. עוד טען התובע כי מעשיו של הנתבע היו מכוונים ולכן אינם מצדיקים חסינות, וכי יש להכריע בבקשה רק לאחר דיון הוכחות מלא. מנגד, הנתבעת טענה כי יש לאשר את הבקשה, שכן השיהוי בהגשה נבע מכך שהתובעת לא הודיעה לעירייה על התביעה, ובקשת החסינות נתמכה בתצהיר של עובד עירייה אחר. השופט הסכים עם טענות הנאשם. לדברי השופט, בקשת החסינות, שנתמכה באישור היועץ המשפטי ובתצהיר, העבירה את נטל ההוכחה לתובע. מאחר שהתובע לא הביא כל ראיה להפרכת טענות הנתבע, אישר השופט את בקשת החסינות ודחה את התביעה נגד הנתבע. החלטה זו נתמכה גם בפסיקה הקודמת ובהוראות פקודת הנזיקין, המחייבת את בית המשפט להכריע בבקשת החסינות לאלתר. התובע חויב בהוצאות הנתבע בסך 4,000 ₪.