ע"א 175/81

תקציר

פסק הדין בתיק זה נסוב סביב בעלות על דירה, בבעלות משותפת של שתי חברות מערערות ומשיבה, גב' מטילדה קלואו, המחזיקה ב-2/3 מניות. המחלוקת נוגעת לשאלה האם יש למכור את הדירה כתפוסה או פנויה בעקבות תביעה לפירוק שיתוף. המשנה לנשיא, השופט בן-פורת והנשיא שמגר מסכימים כי יש לדחות את הערעור. השופטת בן-פורת טוענת כי יש לפרש את סעיף 33(א) לחוק הגנת הדייר באופן צר כמגן ולא כחרב, והוא חל רק כאשר השותפות מפורקת שלא מרצון. הואיל והמערערים יזמו את הפירוק מרצון, אין הם יכולים ליהנות מההוראה. יתר על כן, הרחבת הסעיף כך שיכלול פירוק מרצון תוביל לעוול ולמתח ביחסים בין בני זוג. השופט לוין מסכים עם הדחייה, אך חולק על נימוקיו. הוא מדגיש כי לאחר סיום הסכם השיתוף, מעמד המערערים היה שווה ערך לכל שותף ללא הסכם כזה ולא עמד בדרישות סעיף 33(א). בנוסף, החזקה במערערים לא אושרה על ידי המשיב, ולכן יש למכור את הדירה כפנויה. המועד הקובע לבקשת הסעיף, לטענתו, הוא מועד הגשת תביעת הפירוק. במקרה זה, תקופת ההחזקה הסתיימה לפני סיום התביעה. לבסוף, השופט לוין מציין כי הדירה שימשה כמשרד, ומטיל ספק בתועלת הפוטנציאלית של המערערים גם אם ערעורם היה מתקבל.