תת"ע 563-01-14

תקציר

הנאשם הואשם בנהיגה בשכרות - סמים, בגין נהיגה תחת השפעת קנאביס. עובדות המקרה לא היו שנויות במחלוקת: הנאשם נעצר על ידי מתנדבי משטרה בשעות הבוקר המוקדמות, ובדיקת שתן גילתה הימצאות מטבוליטים של קנאביס. לנאשם היה רישיון רפואי המאפשר לו לצרוך קנאביס, וכן נקבע כי צרך את הסם מספר שעות לפני הנהיגה. נקודות המחלוקת העיקריות היו האם הותר לנאשם לנהוג על פי תנאי רישיונו, עיתוי צריכת הקנאביס האחרונה שלו ביחס למועד נהיגתו, האם היה תחת השפעת הסם בזמן נהיגה, והסיבה שבגללה סיפר למשטרה כי צרך קנאביס. הנאשם טען כי ניתנה לו הוראה בעל פה כי הוא יכול לנהוג 6 שעות לאחר צריכת הקנאביס, וכי צרך את הסם למעלה מ-9 שעות לפני הנהיגה. המתנדבים טענו כי הנאשם סיפר להם על השימוש שלו בקנאביס ללא הנחיה, ואילו הנאשם טען כי הזכיר זאת רק לאחר שהשוטרים ביקשו לערוך חיפוש ברכבו. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות שהציגו הצדדים. בית המשפט מצא כי גרסת המתנדבים לאירועים אמינה יותר בשאלת החיפוש, וקיבל את טענתם כי הנאשם הזכיר תחילה את השימוש שלו בקנאביס. בית המשפט קיבל גם את טענת הנאשם כי צרך קנאביס למעלה מ-6 שעות לפני הנהיגה, שכן התביעה לא הצליחה להפריך זאת. יתר על כן, בית המשפט ציין את היעדרו של מבחן מאפיינים, שיכול היה לספק ראיות ברורות לשכרותו של הנאשם, ולהחליש את גרסת התביעה. גרסתם של המתנדבים והנאשם לגבי עיתוי צריכת הקנאביס האחרונה הייתה עקבית, ובית המשפט מצא את טענת הנאשם בדבר הוראה בעל פה בנהיגה לאחר 6 שעות כאמיתית ובלתי נמנעת באופן סביר. בסופו של דבר, בית המשפט זיכה את הנאשם, שכן מצא כי הוא האמין באמת ובתמים שמותר לו לנהוג, וכי טעותו הייתה בלתי נמנעת באופן סביר לאור המסרים המבלבלים של הרשויות בנוגע לתנאי רישיונו. השופט הדגיש את הצורך בבהירות משפטית בנושא מצד המחוקק, בשל הסכנה הפוטנציאלית לשלום הציבור, וציין את הימנעותה של המדינה מלספק אותה למרות אזהרות חוזרות ונשנות של בתי המשפט. השופט הגיע למסקנה כי חוסר מודעותו של הנאשם לאיסור הנהיגה היה בלתי נמנע באופן סביר, וזיכה אותו מחמת הספק.