ב"ל 46699-12-12

תקציר

מדובר בתובע המקבל הבטחת הכנסה ולא התייצב בלשכת שירות התעסוקה במרץ 2012 עקב מחלה. התובע המציא אישורי מחלה, אך המוסד לביטוח לאומי הכיר בהם באופן חלקי בלבד, דבר שהוביל לדחיית תביעתו לגמלת הבטחת הכנסה בגין אותו חודש. השאלה המרכזית היא האם לשירות התעסוקה או למוסד לביטוח לאומי יש סמכות לבחון את תוקפן של תעודות מחלה לתקופות מחלה הנמוכות מ-30 יום. השופט סוקר בהרחבה חוקים, תקנות ופסקי דין קודמים רלוונטיים. מסקנתם היא כי הן לשירות התעסוקה והן למוסד לביטוח לאומי יש סמכות לבחון תעודות מחלה לתקופות קצרות מ-30 יום. פרשנות זו עדיפה על ההיגיון ומשרתת את האינטרס הציבורי. בנוסף, השופט מוצא כי רופא המכון הטיל ספק סביר בתוקפה של אחת מתעודות המחלה משום שהיא צפתה כאבים עתידיים ונעדרה רצף רפואי. לפיכך, אי התייצבותו של התובע בשירות התעסוקה בחודש מרץ 2012 לא הייתה מוצדקת. השופט מתייחס גם לחלוקת העבודה בין שירות התעסוקה למוסד לביטוח לאומי בנוגע להערכת תעודות מחלה. הם מדגישים כי חלוקה זו סבירה, מעשית ועולה בקנה אחד עם שיקולים מנהליים, מקצועיים ורפואיים. לכל גוף תפקידים נפרדים, כאשר שירות התעסוקה מתמקד בתעסוקה והמוסד מתמחה בנושאים רפואיים. בסופו של דבר, השופטת קובעת כי טענת התובע חסרת שחר וכי המוסד לביטוח לאומי ושירות התעסוקה פעלו במסגרת זכויותיהם החוקיות. התביעה לגמלת הבטחת הכנסה לחודש מרץ 2012 נדחית, מאחר שלא הייתה הצדקה כדין לאי התייצבותו של התובע. כמו כן, השופטת שוקלת להטיל הוצאות על התובע אך מוותרת עליו בהתחשב בייצוג בסיוע משפטי. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים ותועבר אליהם בהמשך.