בר"ע 108/09

תקציר

המשיב תבע את המערערת, דואר ישראל, בגין משלוח שגוי של דברי דואר, שגרמו לה נזקים בסך של למעלה מ-500,000 ₪. מנהל המשיב נסע לסין, אסף פרטי הזמנות לחגים ושלח שלושה משלוחים לישראל. עם זאת, החבילות נמסרו בטעות לנמען אחר, שסירב להחזירן. המערערת ביקשה לדחות את התביעה, בטענה כי קיימת לה חסינות מפני תביעות אלה וכי חלפה תקופת ההתיישנות. בית משפט קמא דחה את הבקשה, והביא את המערער לערער על ההחלטה. ערכאת הערעור הסכימה עם המערערת בקובעה כי חוק הדואר מעניק חסינות למשלוחים שגויים וכי התביעה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. מטרת החוק הייתה להגביל את האחריות ולהבטיח שירותי דואר ברי השגה, שייפגעו ללא חסינות. בית המשפט לא מצא כל רשלנות חמורה או זדון מצד המערערת וציין כי טענת המשיב חסרת שחר. משכך, התקבל הערעור, התביעה נגד המערערת נדחתה, והמשיב חויב לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.