ת"א 38567-07-19

תקציר

לאחר בחינה מדוקדקת של חומר הראיות ושמיעת עדויות העדים, החליט השופט כי יש לקבל את טענת התובע כנגד הנתבע מס' 1. התובע הביא ראיות משכנעות לכך שיש לו זכות להחזיק בחלקת קרקע ספציפית המכונה חלקה 25 בחלקה 24. ראיות אלה כללו הסכם מכר מיום 10.6.92, פסק דין מיום 3.2.2000, תשריט חלוקה מיום 23.3.85 ועדותו המהימנה של בנו של התובע, דאהר הייב, אשר הוכיחה את ידיעתו על שטחי הקרקע וגבולותיה. מנגד, עדויות הנאשמים מס' 1 ועדי העדים נמצאו בלתי עקביות ומלאות סתירות, ולא הוכיחו את זכותם להחזיק במקרקעין שבמחלוקת. זאת ועוד, הדגישה השופטת כי טענותיו של נאשם 1, שהועלו לראשונה במהלך ההליך, היוו הרחבה של החזית וחסרות כל תשתית ראייתית. הנתבע טען כי הסכמי המכר בין אביו לתובע ובין אביו לטנוס אינם תקפים, וכי משפחתו עדיין מחזיקה בשני מגרשים בשטח כולל של 1,559 מ"ר. אולם, טענות אלה לא רק שלא נתמכו, אלא אף סותרות את עדויותיהם של עדי הנתבע עצמו. כתוצאה מכך, הורה השופט על פינויים וסילוקם של הנתבע מס' 1 וכל מי מטעמם מחלקת המקרקעין הנדונה, ששטחה 1,000 מ"ר, והעניק את החזקה במקרקעין לתובע. בנוסף, חויבה הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוך 60 יום. השופטת לא פסקה הוצאות במערכת היחסים שבין התובע לנתבע מס' 2. לבסוף, השופט הכיר בזכות לערעור כדין והורה למזכירות לשלוח העתק מפסק הדין לעורכי הדין של הצדדים לפני סגירת התיק.