ת"א 59007-01-12

תקציר

התובעת, חברה קבלנית, תבעה את הנתבעים, קבוצת שותפים בפרויקט בנייה, בגין אי תשלום שירותי בנייה שניתנו בבניית מגדל מגורים. התובע ביקש עיקול זמני על נכסי הנתבעים וצו מניעה זמני להפקדת סכום של 31,594,392 ₪, אשר הנתבעים חייבים לכאורה לתובע, לחשבון נאמנות. התובעת ביקשה גם צו מניעה זמני שיאסור על הנתבעים לחלט ערבות בנקאית. הנתבעים טענו כי הבנייה לא הושלמה וכי התובעת אחראית לעיכובים. עוד טענו כי הבקשות הוגשו בחוסר יושר ותום לב. בית המשפט קבע כי התובעת לא הביאה ראיות מהימנות לכך שהנתבעים חייבים לה את הסכום הנתבע, שכן הבנייה טרם הושלמה. יתר על כן, המפקח, שחוות דעתו הייתה סופית על פי החוזה, ציין כי נותרה עבודה רבה. למרות שבית המשפט קיבל את טענת התובעת כי עמדת המפקח עשויה להיות מוטה, הוא קבע כי יש לדון בכך בתיק העיקרי ולא ניתן להכריע בכך באופן ראשוני. עוד קבע בית המשפט כי אין הצדקה לעיקול זמני או צו מניעה מאחר וחבות הנתבעים הייתה משותפת ויחידה, והסכום הנתבע היה משמעותי. בנוסף, לא ניתן היה לאסור את חילוט הערבות הבנקאית האוטונומית, שכן התובע לא הוכיח חוסר תום לב קיצוני או מעשה מרמה מצד הנתבעים. לפיכך, שתי הבקשות נדחו, וצו המניעה הזמני בוטל, תוך פסיקת הוצאות הנתבעים.