רע"א 21215-03-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים המרכזיים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **רקע ומטרת הבקשה** התיק עוסק בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, אשר התירה למשיבה, "הפול" (התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה), להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (מל"ל) בנוגע לנכות אורתופדית שנקבעה למבקש, הן לגב והן לכתף ימין. המבקש נפגע בתאונת דרכים ביום 20.2.21 בעת שרכב על אופנוע. המל"ל קבע לו נכות משוקללת של 19%, המורכבת מ-10% בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה מותני ו-10% בגין השפעה קלה על כושר הפעולה של כתף ימין. **טענות המשיבה (הפול) בבקשה להבאת ראיות לסתור** המשיבה העלתה מספר טענות שהובילו לבקשתה: 1. **עבר רפואי לא מטופל:** הוועדה הרפואית של המל"ל לא בחנה מסמכים רפואיים מהעבר (2002, 2007, 2010) המעידים על תלונות חוזרות בגין כאבים בעמוד שדרה מותני. 2. **תאונה מאוחרת:** המבקש עבר תאונה נוספת ביום 6.9.23, אך עובדה זו והמסמכים הרפואיים הרלוונטיים לה לא הוצגו בפני הוועדה. 3. **ממצאים סותרים ב-CT:** בדיקת CT מיום 8.3.21 (16 ימים לאחר התאונה) הראתה שינויים ניווניים בעמוד השדרה המותני, אשר לא זכו להתייחסות הולמת מצד הוועדה, ובפרט לא נעשתה ניכה של מצב קודם. 4. **כתף ימין – ניתוק קשר סיבתי:** נטען כי הוועדה לא ניתקה כראוי את הקשר הסיבתי בין ממצא חבלתי ב-MRA (מיום 14.6.23) לבין התאונה, על אף שחלפו כשנתיים וחצי בין התאונה לבדיקת הוועדה. 5. **חוסר שיתוף פעולה:** המשיבה תהתה מדוע הוענקה למבקש נכות למרות התייצגותו בפני הוועדה, לפיה לא שיתף פעולה עם הבדיקה והפגין התנגדות. **נימוקי בית משפט השלום לקבלת הבקשה** בית משפט השלום קיבל את הבקשה, ופירט את נימוקיו: * **לעניין עמוד שדרה מותני:** * **אי קיום חומר רפואי מעברו:** הוועדה לא עיינה בחומר הרפואי הנוגע לעברו של המבקש, ובפרט לא בגין התאונה המאוחרת. * **חשיבות העבר הרפואי:** תלונות העבר (2002, 2007, 2010), כאבי הגב התחתון הקשורים לעבודתו כשוטר, וממצא ניווני ב-CT (סמוך לאחר התאונה) – כל אלו יכולים להסביר חלק מהמצב. העובדה שמדובר בממצא ניווני עשוי להצביע על מצב קודם שלא נלקח בחשבון. * **אי קיום התאונה המאוחרת:** הוועדה לא ידעה על התאונה המאוחרת, ולכן לא יכלה להבחין בין תרומתה לתלונות לבין תרומת התאונה נשוא הדיון. * **פגמים מצטברים:** שני פגמים עיקריים נמצאו: ראשית, אי התייחסות הולמת לעברו הרפואי ולממצא הניווני, ושנית, אי ידיעה על התאונה המאוחרת, אשר מונעת בירור מלא של הקשר הסיבתי. * **לעניין כתף ימין:** * **חוסר תמציתיות בהסברי הוועדה:** הוועדה קבעה נכות למרות התרשמותה מחוסר שיתוף פעולה (הגבלת תנועות, תנועות התנגדות) ומבחן חרדה שלילי. * **שימוש בסעיף כללי ללא נימוק:** הוועדה בחרה להשתמש בסעיף נכות כללי (סעיף 35 לתקנות המל"ל) ולא בסעיפי נכות ייעודיים, מבלי לנמק את בחירתה. הדבר מצביע על פגם בהנמקת הוועדה, במיוחד כאשר יש סתירה לכאורה בין התרשמותה לגבי שיתוף הפעולה לבין קביעת הנכות. **עמדת בית המשפט המחוזי (הלכה למעשה)** בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור ואישר את החלטת בית משפט השלום. ההחלטה נשענה על מספר עקרונות מרכזיים: 1. **רחבות שיקול הדעת של הערכאה הדיונית:** בית המשפט העליון (במקרה זה, בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור) נוטה שלא להתערב בהחלטות של הערכאה הדיונית בעניין מתן היתר להבאת ראיות לסתור, שכן מדורונה להבטיח בירור עובדתי ורפואי מלא של הנזק. ההתערבות של ערכאת הערעור במקרים אלו היא מצומצמת. 2. **ההלכה בנוגע להבאת ראיות לסתור (סעיף 6ב' לחוק הפיצויים):** * **מידע חסר בפני הוועדה:** מקרה בו לא הוצג בפני הוועדה הרפואית מידע רלוונטי וחיוני על עברו הרפואי של הנפגע, או על תאונות קודמות/מאוחרות, יכול להצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור. (מוזכרים פסקי דין רע"א 2993/14, רע"א 7666/15, רע"א 7682/06). * **פוטנציאל השפעה:** הדגש הוא על "פוטנציאל השפעה" של המסמכים החסרים על קביעת הוועדה. אין צורך בהוכחה ודאית שהמסמכים היו משנים את התוצאה, אלא די בכך שהם "עשויים היו, אילו עמדו בפני הוועדה, להביא להחלטה שונה" או שהם "בעלי פוטנציאל להשפיע". (מוזכרים פסקי דין רע"א 7666/15, רע"א 8908/17). * **ספקות וחוסר בהירות:** כאשר קיימת אי בהירות או ספק לגבי היקף המידע שהיה בפני הוועדה, הדבר עשוי להצדיק מתן היתר. (רע"א 7682/06). * **הנמקה של הוועדה:** פרוטוקול הוועדה צריך לבטא את הלך מחשבתה של הוועדה באופן שניתן לעקוב אחריו. כאשר ההנמקה חסרה או מעורפלת, הדבר עשוי להצדיק הבאת ראיות לסתור. (רע"א 4045/01). 3. **החלת העקרונות על המקרה:** * **עמוד שדרה מותני:** בית המשפט המחוזי קיבל את קביעתו של בית משפט השלום כי שילוב של אי הצגת עבר רפואי של המבקש (תלונות חוזרות על כאבי גב) ואי הידיעה על תאונה מאוחרת (בה התלונן על החמרת כאבי גב), יחד עם ממצא ניווני ב-CT, מהווים בסיס מוצדק לבחינה מחודשת. קיים חשש סביר שהוועדה לא בחנה את התמונה המלאה, ולא הבחינה כראוי בין תרומת התאונה נשוא התביעה לבין מצבים רפואיים קודמים או מאוחרים. * **כתף ימין:** בית המשפט המחוזי אישר את קבלת הבקשה גם בעניין כתף ימין. בית המשפט השלום התרשם כי ישנה סתירה פנימית בפרוטוקול הוועדה: מצד אחד, התרשמות של חוסר שיתוף פעולה ו/או הגבלת תנועה אקטיבית, ומצד שני, קביעת נכות על בסיס "מבחן חרדה שלילי" (שעשוי להצביע על יציבות). בנוסף, הוועדה השתמשה בסעיף נכות כללי ללא נימוק מפורט, במקום להתייחס לסעיפים ייעודיים לליקויים בכתף, ולא הובהר מהם ממצאי הוועדה לגבי מידת ההגבלה עצמה. ספקות אלו, יחד עם ההתרשמות שלא הייתה הנמקה מספקת, מצדיקים את הבאת הראיות לסתור. **חידושים משפטיים או דגשים מיוחדים** * **שילוב של מספר עילות להתרת הבאת ראיות:** התיק מדגים כיצד שילוב של מספר גורמים – אי הצגת עבר רפואי, אי ידיעה על תאונה מאוחרת, ממצאים סותרים או שלא זכו להתייחסות, והנמקה לקויה של הוועדה – יכולים להצטבר ולהוות בסיס מוצק להתרת הבאת ראיות לסתור, גם אם כל גורם בפני עצמו לא היה מספיק. * **חשיבות הנמקה של הוועדה הרפואית:** פסק הדין מדגיש את החשיבות של הנמקה ברורה ומפורטת מצד הוועדות הרפואיות. כאשר ההנמקה חסרה, מעורפלת, או מכילה סתירות פנימיות, הדבר פותח פתח להתערבות שיפוטית. * **אי בהירות כבסיס להתערבות:** הדגש על "אי בהירות וספקות באשר למידע שעמד בפני הוועדה" כבסיס להיתר להבאת ראיות לסתור (רע"א 7682/06) נותר רלוונטי ומוביל למדיניות של פתיחות בבחינת בקשות מסוג זה. * **הגבול הדק בין "עבר רפואי" ל"מצב קודם":** המקרה מעלה שוב את הסוגיה המורכבת של הפרדה בין מצב רפואי קודם שאינו רלוונטי לתאונה, לבין עבר רפואי שאכן עשוי להשפיע על הקשר הסיבתי. הבחנה זו מחייבת בחינה מעמיקה של המקרה על ידי מומחים רפואיים. **לסיכום:** בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, ואישר את החלטת בית משפט השלום להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. ההחלטה מבוססת על עקרונות משפטיים מושרשים הנוגעים לשיקול דעתן של הערכאות הדיוניות, והדגשה על חשיבות קיומו של מידע מלא ומדויק בפני הוועדה הרפואית, כמו גם הנמקה ברורה ומפורטת של החלטותיה. המקרה ממחיש כיצד פגמים באיסוף המידע, אי הידיעה על אירועים רפואיים משמעותיים, או הנמקה לקויה, יכולים להצדיק התערבות שיפוטית ולאפשר בירור נוסף של עובדות רפואיות.