ו"ע 730/08

תקציר

עניינו של הערעור בטענתה של המערערת לפי חוק הנכים מרדיפות הנאצים, ילידת 1929, בדבר קשר סיבתי רפואי ומשפטי בין מחלת הסוכרת שחוותה לבין הרדיפות שחוותה בתקופת השואה. המשיב טען על הזמן שחלף בין הרדיפות בתחילת שנות ה-40 לבין פרוץ המחלה בשנת 2003 – כ-40 שנה. פסק הדין דן בהשלכות דו"ח ועדת דורנר בנושא ההכרה הרפואית והמשפטית בקשר הסיבתי בין מחלות בזקנה לבין נרדפים בשואה. ועדת דורנר קבעה כי יש לבסס את הקשר הסיבתי הרפואי באמצעות הליך מסודר של ועדה רפואית. בהתאם לכך, מינה המשיב את ועדת שני – המורכבת ממומחים רפואיים מובילים – לחקור ולתת המלצות. המלצות ועדת שני, שהוצגו בשנת 2009, הכירו בקשר ברור בין חשיפה ללחץ ממושך לבין התפתחות סוכרת. הם הציעו הכרה הדרגתית בקשר הסיבתי על בסיס קטגוריות שונות של ניצולי שואה והזמן שחלף בין תום השואה להתפרצות המחלה. פסק הדין מקבל את המלצות ועדת שני כעקרונות מנחים ומציין כי המחקר הרפואי הנוכחי מותיר עמימות לגבי הקשר הסיבתי הרפואי. היא מכירה במערערת כזכאית להכרה חלקית בקשר הסיבתי בין מחלת הסוכרת שלה לבין רדיפות השואה, בהתבסס על גילה בעת הרדיפה והזמן שחלף מאז. פסק הדין מורה למשיב לאמץ המלצות אלה ומציין כי עניינו של המערער משקף יישום סביר והוגן. הרכב השופטים, הכולל את פרופ' יוסף זהבי, יהודית ארבל, דן יערי, אראלה עפרון וד"ר נעמי אפטר, מסכים פה אחד עם פסק הדין.