רע"א 7386/16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בנוגע לבקשת רשות ערעור על החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי מרכז לוד. ההחלטה המקורית הורתה למבקש, הנמצא בהליכי פשיטת רגל, להפקיד ערבות לערעורים שהגיש על החלטות שהתקבלו בתביעות חוב נגדו. החלטת בית המשפט המחוזי נענתה חלקית לבקשת המבקש, וקבעה את גובה הפיקדון על 7,500 ₪ לכל ערעור, בשל קשייו הכלכליים של המבקש ומספר הערעורים שהוגשו. המבקש, שאינו שבע רצון מהחלטה זו, טוען כי אין ביכולתו לשלם את הסכום הכולל של 52,500 ₪ הנדרש לכל הערעורים וכי הדבר פוגע בזכותו להתגונן. הוא מדגיש את מצבו הכלכלי הירוד, ונשען על העיקרון המשפטי לפיו אין לחייב תובע להפקיד ערבות רק על בסיס עוני. המבקש חולק גם על הטענה כי ערעוריו הוגשו ללא הבחנה וטוען כי זכותו לערער על קביעות החוב. עם זאת, השופט קבע כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. השופט מדגיש כי ההחלטה להורות על פיקדון וסכומו נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר צריך לאזן בין הזכות לגישה לצדק לבין זכותם של נאשמים להגנה מפני הטרדה ואובדן זמן. במקרה זה, השופטת מסכימה עם החלטת בית המשפט המחוזי ומציינת כי נראה כי הערעורים הוגשו באופן גורף וכי מצבו הכלכלי של המבקש נלקח בחשבון בקביעת הסכום. השופט מדגיש כי דרישת הפיקדון אינה חוסמת את גישתו של המבקש לצדק, מה גם שהסכום לערעור סביר. משכך, בקשת רשות הערעור נדחית, והמבקש נדרש לשלם את הפיקדון כפי שהורה בית המשפט המחוזי מרכז לוד.