ב"ל 45378-03-20

תקציר

התובעת, מורה במקצועה, השתתפה בתכנית השתלמות בשם "המחנך כמדריך פדגוגי בטיול", שאורגנה על ידי מנהל בית הספר בשיתוף משרד החינוך. תכנית זו לא הייתה וולונטרית אלא חובה עבור התובעת, שכן מנהל בית הספר חייב אותה ומחנכות כיתות אחרות להשתתף. הקורס נועד למלא את דרישות תכנית אופק חדש ואת הנחיות משרד החינוך, שחייבו את עובדי ההוראה להשתתף בסמינרים מדי שנה. מטרת התכנית הייתה לשפר את כישוריהם המקצועיים של אנשי החינוך והייתה קשורה קשר הדוק לעבודתה של התובעת שכן היא כללה ליווי תלמידים בטיולים. מנהל בית הספר אישר כי אי השתתפות עלולה להוביל לסנקציות, כולל קיצוצי שכר אפשריים או ירידה במשרה. הקורס התקיים מחוץ לשעות העבודה הרגילות ומנהל בית הספר העיד כי ההכשרה הייתה חלק בלתי נפרד מתפקידו של התובע. כמו כן, המעסיק ייחס את ימי ההכשרה כימי חופשה בתשלום וסבסד חלק ניכר מעלות הקורס. ההבדל העיקרי בין מקרה זה לבין פסקי דין קודמים, כגון רינה עאמר, נעוץ בכך שההכשרה כאן הייתה יזומה ואורגנה על ידי בית הספר והשתתפותה של התובעת הייתה חובה. למעסיק היה אינטרס ברור בתוכנית, שכן היא תרמה לפיתוח המקצועי של עובדיה. גם סבסוד עלויות הקורס והחזר הוצאות הנסיעה המחישו את מעורבותו ועידודו של המעסיק. לפיכך, קבע בית הדין כי פציעתו של התובע במהלך תוכנית ההכשרה היא אכן פגיעה בעבודה. משכך, התקבלה התביעה, והנתבע חויב בהוצאות התובע בסך של 3,500 ₪.