ת"א 34885-05-21

תקציר

לאחר בחינה מדוקדקת של הראיות והעדויות שהציגו שני הצדדים המעורבים בסכסוך רכושי, החליט השופט לדחות את תביעתו של עיאש לאכיפת הסכם מכר ובמקום זאת לפסוק לטובת ארביב. הסיבה העיקרית להחלטה זו היא התרשמותו של השופט כי עדותו של עאייש לא הייתה אמינה, עקבית או סבירה, בעוד שגרסתו של ארביב לאירועים הייתה סבירה יותר ונתמכה בראיות חיצוניות. עייש טען כי רכש דירה מארביב אך לא פעל כקונה נכס טיפוסי, לא ניהל בדיקות מקדימות או משא ומתן, לא התייעץ עם עורך דין ולא הפגין אדישות לגורל הנכס. יתר על כן, עדותו של עיאש בדבר תשלום התשלום הראשון של התמורה עבור הדירה לא הייתה משכנעת, נעדרת כל ראיה תומכת. לעומת זאת, גרסתו של ארביב, שהציגה את הסכם המכר כמראית עין בלבד לקבלת הלוואה בנקאית, הייתה אמינה יותר. טענה זו נתמכה בעדויות של עורך דין ועד נוסף ללא כל עניין במשפט, כמו גם בראיות נוספות. עוד מצאה השופטת כי התנהגות הצדדים לאחר חתימת ההסכם, לרבות הסדרי השכירות והתשלומים, תואמת יותר את הנרטיב של ארביב. יתרה מכך, השופט הדגיש כי חוסר המהימנות של עייש, שהתאפיין בגרסאות משתנות ובהסתרת מידע רלוונטי, יחד עם עדותו היחידה ללא ראיות תומכות, החלישו משמעותית את טענתו. מנגד, טענתו של ארביב, שביקש לבטל את הסכם המכר ולמחוק הערת אזהרה על הנכס, הוגשה במועד ותאמה את חומר הראיות. השופט הגיע למסקנה כי הסכם המכר היה או סימולציה מלאה, ללא כוונה לשנות את הבעלות החוקית, או, לכל היותר עבור עייש, סימולציה חלקית שמעולם לא כללה את העברת הזכויות כפי שטען. לפיכך, ההסכם בטל, וטענתו של ארביב לבטלו ולהסיר את הערת האזהרה אושרה. יש לציין כי השופטת בחרה שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים בשל חלקו של ארביב בהשתלשלות האירועים.