ע"א 59694-02-15

תקציר

ערעור הוגש על פסק דין חלקי של בית משפט השלום בבאר שבע בתל אביב, שדחה את התביעה שהגישה חברה קבלנית נגד מדינת ישראל בגין נזקים בגין אובדן דמי שכירות והפסדים כספיים אחרים. התביעה נדחתה ברובה בנימוק של התיישנות. המערערת טענה כי רשלנות המדינה בבדיקת נתוני חלקת קרקע טרם פרסום מכרז, כמו גם אי העתקת קווי תשתית מחוץ לגבולות החלקה האמורה, הביאו לעיכוב בבנייה ולהפסדים כספיים בעקבותיה. קווי התשתית, לרבות קו ביוב וקו ניקוז, התגלו על ידי המערערת במהלך ביקור באתר לאחר זכייתה במכרז. המערערת טענה כי קווים אלה לא סומנו בתכניות שסיפקו המשיבים. תגלית זו הובילה לעיכוב של שלוש שנים במסירת המבנה הבנוי לשימוש. בית משפט קמא קבע, כי עילת התביעה קמה לא יאוחר מאוגוסט 2006, מועד גילוי קווי התשתית, וכי התביעה להפסד דמי שכירות נדחתה בזמן, שכן הוגשה למעלה משבע שנים מאוחר יותר. המערערים טענו כי נוצרה עילת תביעה חדשה בגין כל שנה של דמי שכירות אבודים, וכי אין להם סמכות לתבוע בגין ההפסד טרם סיום הבנייה. ערכאת הערעור הסכימה עם המערערת כי התרשלותה הנטענת של המדינה באי העתקת קווי התשתית מהווה עוולה מתמשכת, ומשכך, תביעת הנזיקין שאירעה בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה אינה חוסה תחת חוק ההתיישנות. השופטים, השופט גד גדעון, המשנה לנשיאה שרה דברת והשופטת גאולה לוין, קיבלו את הערעור בחלקו והחזירו את התיק לבית המשפט קמא לבירור לגופה של התביעה. המדינה חויבה לשלם למערער הוצאות בסך 10,000 ₪.