בב"נ 63142-06-20

תקציר

לאחר ששקלתי בכובד ראש את הטיעונים שהעלו המבקשים לביטול צו הריסה שניתן כדין, קבעתי כי אין בהם די כדי להצדיק את ביטולו של הצו האמור. המבקשים לא סיפקו היתרים או אישורים חדשים כלשהם שיצדיקו את ביטול צו ההריסה. זאת ועוד, התערבותו של בית המשפט בשיקול דעתה המינהלי של הרשות המנפיקה מוגבלת ביותר, והמבקשים לא הציגו טעמים משכנעים המצדיקים התערבות זו. היצירות המדוברות מסווגות כיצירות אסורות וכל טענה הפוכה נחשבת להרחבת ההגנה ולכן נדחית. לא עלה בידי המבקשים להפריך את חזקת התקינות המינהלית המוקנית לרשות המשיב. בנוסף, גם הטענות בדבר צדקת הצו לא היו משכנעות. דוקטרינת ההגנה מפני הצדק אינה ישימה במקרה זה ואינה מספקת עילת ביטול תקפה. ההליך המנהלי לא נועד לתת מענה לטענות מסוג זה, המחייבות מקום אחר לבדיקה יסודית. יתר על כן, המבקשים לא הצליחו להוכיח פגמים מהותיים כלשהם בהליך ההנפקה שיש בהם כדי לערער את תחושת הצדק. נמצא כי פעולות המפקח תואמות את תפקידו, וסדר העדיפויות לאכיפה הוכתב בנהלים לגיטימיים. גני אל-רדואן וכל הטענות לגביהם, אינם רלוונטיים להליך זה. התערבות בסדר העדיפויות שנקבע לא תהיה ראויה, במיוחד בהתחשב בכך שפעולותיו של המפקח היו חסרות פניות. לסיכום, הבקשה לביטול צו ההריסה נדחית. העיכוב בצו מוסר, והמשיב רשאי להמשיך בביצועו. החלטה זו נכנסת לתוקף באופן מיידי וניתנת בהיעדר שני הצדדים.