ע"א 1465/99

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הפרשנות הראויה של תקנות שירותי הכבאות ביחס לחישוב אגרות לבדיקת ציוד כיבוי אש במקרקעין. המשיב, רשות כבאות עירונית, דרש מהמערערת תשלום מופרז עבור הבדיקה השנתית של מטפים בשניים מאתרי המערערת. המערערת סירבה להיענות והניעה את המשיב להגיש תביעה בבית משפט השלום ברמלה. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, והניע את המערער להגיש ערעור. הערעור נסב על פרשנות נכונה של התקנות הרלוונטיות לעניין אופן חישוב האגרה. בית המשפט הורה ליועץ המשפטי לממשלה להופיע ולהציג את עמדתו בעניין, התומכת בפרשנותו של המשיב. בית המשפט קבע כי יש לחשב את האגרה על פי השטח הרלוונטי להתקנת ציוד כיבוי, כמפורט בתקנות לכל סוג נכס. היא דחתה את טענת המשיב כי יש לחשב את האגרה על בסיס השטח הכולל של האתרים. לדברי בית המשפט, האגרה היוותה סוג של אגרה ולא מחיר, ולכן חייב להיות קשר סיבתי בין השירות שניתן לבין האגרה שנגבתה. פסק הדין בתיק קודם, לילי סגל נ' יו"ר הכנסת, נשקל אך בסופו של דבר נקבע כי אינו ישים. בית המשפט הגיע למסקנה כי המונח "מקרקעין" בתקנות מתייחס לאזור שעליו חלות דרישות ציוד הכיבוי. משכך, הוטל על המשיב להוציא למערערת חשבונית מתוקנת בגין אגרת הפיקוח, בשים לב לפרשנותו של בית המשפט לתקנות. כמו כן חויב המשיב לשלם את הוצאות הערעור של המערערת, בעוד שלא נפסקו הוצאות למדינה.