ע"פ 37/98

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעורים על גזרי דין הנובעים מעבירות מס הכנסה. המערערת ניהלה שלוש חברות טקסטיל ולא עמדה בחוקי המס בכך שלא הגישה דוחות שנתיים ומאזנים מאושרים כדין במועד. העיכובים נעו בין שנה לארבע שנים (שנות המס 90' עד 93'). בנוסף, המערער עצמו לא הגיש דוחות שנתיים על הכנסותיו. החברות והמערער הורשעו על סמך הודאותיהם. גזר דינו של בית משפט קמא כלל 15 חודשי מאסר בפועל, שלושה חודשים לריצוי עבודות שירות, וקנס בסך 10,000 ש"ח או 100 ימי מאסר נוספים. הערעור מערער על רכיב המאסר, כאשר המערער טוען כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי לא עמדו די הצורך בתנאי הסדר הטיעון, דבר המותנה במחיקת המחדלים. המערער טען כי מילאו אחר הדרישות לגבי שניים מהתיקים אך לא יכלו לעשות כן לגבי השניים האחרים בשל נספחים חסרים. בית המשפט קבע כי הדוחות אינם שלמים ולכן ההסכם על הסדר הטיעון אינו תקף. עוד טען המערער כי העבירות המנהליות בהן הורשע הן עבירות של אחריות קפידה, כלומר לא ניתן להטיל עליהן מאסר. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו, שכן המערער הודה באשמה והיסוד הנפשי נקבע בביטוי "ללא סיבה מספקת". בית המשפט הוסיף והדגיש כי מאסר מהווה הרתעה הכרחית בעבירות מס ואישר את עונשו של בית משפט קמא, תוך שהוא אינו מוצא סטייה מהעונש הסביר והראוי. משכך, הערעור נדחה. המערער חויב להתחיל לרצות את עונשו ביום 30.5.99, כאשר בית המשפט פסק גם בעניין יישום רכיב עבודות השירות.