ת"א 53812-11-11

תקציר

התובע הלווה לנתבעים 100,000 ₪ וטען להפרשי הצמדה וריבית מהנתבעים בסך של 100,000 ₪. הנתבעים טענו כי ההלוואה מובטחת על ידי אביהם המנוח וכי התובע כבר קיבל חלק מהתשלומים. השופט פסק לטובת הנאשמים מכמה סיבות. ראשית, העסק שניהלו הנתבעים 2 ו-3 נמצא כעסק שלהם ולא של אביהם המנוח, ומכאן משתמע כי האב היה ערב בלבד. שנית, חתימת התובע על התצהיר לא דמתה לדוגמאות חתימה אחרות שהוצגו בבית המשפט, דבר המטיל ספק באמיתות המסמך. שלישית, התובע גילה בטעות במהלך עדותו כי ההלוואה מובטחת על ידי המנוח. רביעית, נמצא כי התצהיר נחתם לאחר מתן ההלוואה. לבסוף, נקבע כי ההלוואה נשאה ריבית, עליה לא הצהיר התובע, ושיעור הריבית היה מעל הריבית המקסימלית המותרת בחוק. כמו כן, השופטת הגיעה למסקנה כי התובעת לא עמדה בדרישות חוק הסדרת ההלוואות החוץ בנקאיות, שהן חובה. לפיכך, התביעה נגד כל הנתבעים – 1, 2 ו-3 – נדחית. תחת זאת, נדרש התובע לשלם לנתבעת מס' 1, באמצעות היורשת פולינה אבייב, את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 15,000 ₪, הצמודים לריבית מיום מתן פסק הדין. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ביום 06/05/2014.