ת"א 45971-04-15

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעת פיצויים שהגישו העיזבון ויורשיו של ז.מ. ז"ל, שנפטר לאחר שנפל מנסיעתה באמבולנס הביתה מחגיגה משפחתית. הסוגיות המרכזיות שבמחלוקת היו האם קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין מותה של ז.מ., וקביעת תוחלת חייה אלמלא התרחשה התאונה. בית המשפט פסק לטובת התובעים וקבע כי הם עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם באשר לקשר הסיבתי בין התאונה לבין מותו של ז.מ. צוין, כי הנטל הראשוני המוטל על התובעים בעניין זה עמד מכוח התרחשות התאונה ותרומתה לחבלת הראש של ז.מ., תוך העברת הנטל לנתבע להוכיח "חשד ממשי" לסיבת מוות חלופית, דבר שהנתבע לא עשה. כמו כן, בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי לפיה תוחלת החיים של ז.מ. התקצרה עקב התאונה. באשר לתוחלת החיים, הסכים בית המשפט עם חוות דעתו של המומחה הרפואי כי תוחלת החיים של ז.מ. טרם התאונה עמדה על שנה. בית המשפט דחה את טענת התובעים כי יש לעשות שימוש בנתונים סטטיסטיים כלליים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ובמקום זאת אישר את חוות דעתו של המומחה המבוססת על נתונים ספציפיים לגבי ז.מ. בית המשפט התייחס גם לתביעת התובעים להפסד השתכרות, ופסק להם 1,464 ₪ לחודש למשך 12 חודשים. נזקים נוספים, לרבות סיוע לצד ג' והוצאות קבורה, הובילו לסכום פיצוי כולל של 81,612 ₪, אותו חויב הנתבע לשלם, בצירוף אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין. סכום פיצוי זה שיקף גישה מתונה, שכן טענות התובעים לחלק מההוצאות לא נתמכו בראיות. בית המשפט סיים בהדגישו כי על הנתבע לשלם את הסכומים הנ"ל תוך שלושים יום, אחרת יצטברו הפרשי ריבית והצמדה בהתאם לחוק.