ע"א 17/04

תקציר

בערר על היטל השבחה שגבתה הוועדה לתכנון ובנייה שורק ערער רפאל ישעיה על חוקיות ההיטל, למרות ששילם את ההיטל בתחילה במחאה. ליבת המחלוקת נסבה על פרשנות מעמדו של ישעיה כ"חוכר" על פי הסכם החכירה, שהיה רטרואקטיבי לשנת 1967, אף שהפך רשמית לחוכר ב-2 במרץ 1987. היטל ההשבחה פורסם ב-20 במאי 1982. השאלה המשפטית נסובה סביב השאלה האם ישעיה, כחוכר בדיעבד, חייב בהיטל. מצטט פסק דין של בית המשפט העליון בעניין "קנית נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ברמת גן", קבע בית המשפט כי חוכר בדיעבד אינו שווה ערך לחוכר בעת הטלת ההיטל. לפיכך, הוועדה לא הייתה רשאית לגבות את ההיטל מישעיה. בית המשפט פסק לטובת ישעיה, והורה לוועדה להחזיר את ההיטל בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, וכן לכסות את שכר טרחת עורך הדין של ישעיה. החלטה זו מדגישה כי המציאות האובייקטיבית והמעמד המשפטי הפורמלי בעת הטלת ההיטל הם קריטיים בהתחייבויות כספיות מסוג זה, ולא הסדרים רטרואקטיביים בהסכמי שכירות.