פש"ר 237/06

תקציר

השופטת פתחה בפירוט הבקשה והסעד שביקש הנאמן בתיק פשיטת הרגל של בעל מרכול, שהשתמש בשורה של חברות בערבון מוגבל כדי להפעיל את עסקיו במשך 20 שנה. הנאמן ביקש לייחס לחייב את נכסי החברה האחרונה, אסף קורן בע"מ, וטען כי החברות היו רק כלים לסייע לחייב לחמוק מנושיו וכי הוא היה הבעלים האמיתי של העסק לאורך כל התקופה. עוד ביקש הנאמן מבית המשפט לבטל עסקאות מסוימות שביצע החייב להעברת העסק לבני משפחה. השופט פירט את ההיסטוריה הארוכה של עסקי החייב, וציין כי בכל פעם שאחת החברות של החייב קרסה תחת נטל החוב, הוא היה פותח חברה חדשה ומעביר אליה את העסק. זאת, בידיעתם ובעזרתם של בני משפחתו, שהיו רשומים כבעלי מניות בחברות. השופט הדגיש כי החייב הודה בבעלות על כל החברות בתצהירו, ובית המשפט לא ראה סיבה לסטות מהודאה זו. יתר על כן, השופט לא השתכנע מההסברים שהציעו החייב ובני משפחתו, ומצא אותם חסרי אמינות ומאופיינים בתמימות, ותחת זאת קיבל את אפיון העסקאות על ידי הנאמן כניסיונות להעברת נכסי החייב במרמה. השופט הסכים עם טענת הנאמן כי החייב, לאורך השנים, היה "הרוח החיה" מאחורי כל החברות והיה הבעלים בפועל של רשת המרכולים. השופט קיבל גם את טענת הנאמן כי העסקאות שבאמצעותן העביר לכאורה החייב את העסק לבנו וחתנו היו תרמית שנועדה להנציח את המרמה. לפיכך קבעה השופטת כי יש לייחס לחייב את נכסי אסף קורן בע"מ, שכן הם למעשה אותם נכסים שהיו בבעלותו קודם לכן. בנוסף, השופט פסק לטובת בקשת הנאמן לבטל את העסקאות שהעבירו את העסק. השופט קבע כי שתי העסקאות בוצעו בחוסר תום לב וללא תמורה ראויה, ולכן הן בטלות. החלטה זו התבססה גם על הוראות פקודת פשיטת הרגל, המאפשרת ביטול מענקים שניתנו על ידי חייב לפני פשיטת הרגל, במיוחד כאשר המעניק ידע או היה עליו לדעת על קשייו הכלכליים של החייב. בסופו של דבר נעתר השופט לבקשת הנאמן, והתיר לו להשתמש בנכסים ובזכויות של חברת אסף קורן בע"מ לפירעון חובות החייב לנושיו. כמו כן, השופט ייחס את חובותיו העסקיים של החייב לחברת אסף קורן בע"מ והורה למשיבים לשלם לנאמן שכר טרחה והוצאות בסך של 20,000 ₪.