ע"ע 4222-10-13

תקציר

פסק הדין דן בתקנות הנוגעות לערעורים נגדיים בבתי הדין לעבודה, תוך הדגשה כי יש להגישם בתוך עשרה ימים מיום קבלת הערעור הראשוני ולפחות חמישה ימים לפני הדיון בערעור. מדובר בתנאים מצטברים, כלומר יש לעמוד בשני המועדים. הערעור שכנגד יכול להתייחס רק לאותו עניין של הערעור העיקרי ויש לכוונו כנגד המערער. במקרה דנן, הערעור העיקרי מערער על החלטת המועצה הדתית לצמצם את עמדת המשיב, ואילו הערעור שכנגד מערער על קביעתו של בית משפט קמא באשר להליך קבלת ההחלטות. בית המשפט מכיר בכך ששני הערעורים מבקשים להפוך את פסק דינו של בית משפט קמא וקשורים זה בזה. כמו כן, פסק הדין בוחן את האפשרות להאריך את מגבלת הזמן להגשת ערעור שכנגד בשל נסיבות מיוחדות. המבקשים לא סיפקו נימוקים מיוחדים משכנעים מעבר לטענות עמומות, שאין בהן די כדי להאריך את המועד. עם זאת, הערעור התלוי ועומד באותו עניין נחשב לנסיבה מיוחדת, לצד סיכויי ההצלחה הסבירים בערעור שכנגד, המצדיקים הארכה. משכך, הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור שכנגד מתקבלת. עם זאת, מאחר שהמבקשים איחרו בהגשתם, הם מחויבים לשלם את הוצאות המשיב, ואם לא עשו כן, עליהם להגיש העתקים מודפסים של הודעת הערעור שכנגד. ההחלטה תימסר שלא בנוכחות הצדדים ותועבר אליהם במועד מאוחר יותר.