ת"א 34666-08-18

תקציר

פסק דין זה משרטט סכסוך נדל"ן מורכב בין שתי משפחות ממושב יד רמב"ם. התובעים, שמעון וסוניה כלפון, טענו כי רכשו חלקת אדמה מהנתבעים, אריה בן ססי ובתו עליזה אלימלך, בשנת 2002. הנתבעים, לעומת זאת, טענו כי הקרקע ניתנה במתנה לעליזה וכי בני הזוג כלפון רק הלוו כספים לבנייה והשתלטו על הנכס שלא כדין. פסק הדין מצדד בתובעים, וקובע כי אכן נכרת הסכם בעל פה למכירת הקרקע בין שמעון לאריה. מהראיות עולה כי התובעים מימנו באופן מלא את בניית הבית על המגרש, תכננו אותו בהתאם להעדפותיהם ואכלסו אותו מיד עם השלמתו. יתר על כן, התשלומים שהעביר שמעון לאריה, כולל אחד שבוצע מטעם עליזה, הצביעו על רכישת הקרקע ולא רק על עלויות בנייה או הלוואות. בית המשפט הכיר בכך שבדרך כלל, עסקת מקרקעין דורשת מסמך בכתב לפי חוק המקרקעין. עם זאת, בעקבות פסקי דין קודמים, "זעקת ההגינות" במקרה זה הצדיקה ויתור על דרישת הכתב. הביצוע החלקי של המכירה, ההשקעות הניכרות של התובעים וחוסר תום הלב של הנתבעים בהעלאת טענות שווא תמכו בהחלטה זו. בנוסף, בית המשפט מצא כי לאריה הייתה סמכות למכור את הקרקע בשם עליזה, שכן מעשיו וחוסר מעורבותה העידו על הסכמתה המשתמעת. עם זאת, שני הצדדים אשמים בכך שלא דיווחו על המכירה לרשויות המס, ולכן כל אחד מהם יישא בתוצאות מחדל זה. לסיכום, חויבו הנתבעים להעביר את זכויות החכירה בנכס לתובעים עם קבלת יתרת התמורה בסך 400,710 ₪. הם גם נדרשו לחתום על כל המסמכים הדרושים לדיווח על העסקה ולתשלום המסים החלים. התביעה שכנגד שהגישו הנתבעים נדחתה, והם חויבו בתשלום אגרת בית משפט, שכר טרחת עורך דין והבדלי הצמדה לתובעים.