בג"צ 921/89

תקציר

העותר, חבר הכפר השיתופי בני ציון, ערער על החלטת הוועדה המקומית להטיל ארנונה. הם פנו לבוררות אצל רשם האגודות השיתופיות, שמינה בורר. עם זאת, בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, פסק לטובת העותר. בית המשפט מצא כי הסכסוך נגע לענייני הועד המקומי, להבדיל מעסקי האגודה השיתופית. משכך, נעדרה הרשם סמכות למנות בורר לפי סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות. פסק הבוררות ניתן אפוא ללא סמכות מהותית תקפה ונחשב בטל. העתירה התקבלה, והצו הפך למוחלט. למרות השיהוי בהגשת הבקשה ובקשתם הראשונית לבוררות, קבע בית המשפט כי נסיבות אלה אינן יכולות לתת תוקף לפסק הבוררות. העותר חויב לשלם הוצאות בסך 1,000 ₪ לכל אחד משני המשיבים.