בש"פ 10236/16

תקציר

בית המשפט העליון דן בסוגיית חישוב תקופת המעצר ה"מעורבת" של קטין – חלקה מאחורי סורג ובריח וחלקה תחת פיקוח אלקטרוני – ללא הכרעת דין. על בית המשפט להחליט מתי על המדינה להגיש בקשה להארכת מעצר, בהינתן שהמחוקק לא נתן תשובה ברורה בסוגיה זו. לאחר ניתוח מספר גישות, מחליטים השופטים כי הפרשנות הראויה ביותר להסדרים הסטטוטוריים היא כי נקודת הייחוס לחישוב מועד הארכת המעצר צריכה להיות ימי המעצר בפיקוח אלקטרוני. משמעות הדבר היא שכל יום מעצר במשמורת רגילה ייחשב כיומיים במעצר אלקטרוני. עוד קובעים השופטים כי לאחר הארכת מעצרו של קטין לראשונה, לבית המשפט העליון יש סמכות להאריך אותו עוד, ללא קשר לסוג המעצר בו נמצא הקטין באותה עת. בנוסף, קובע בית המשפט כי התקופה המרבית שבה יכול בית המשפט העליון להורות על הארכת מעצר "מעורב" של קטין היא 45 יום. השופטים מדגישים כי תפקידם ליצור את המנגנון הצודק והיעיל ביותר, ומקווים כי המחוקק יתקן בקרוב את החוק בהתאם. לבסוף, בית המשפט מקבל את בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב ב-45 יום.