ע"ז 57641-08-20

תקציר

על בית המשפט להחליט האם להתיר או לאסור הגשת ראיות בדמות הקלטה של שיחת גישור שקיים אפוטרופוס שמונה לאישה המעורבת בהליך אפוטרופסות, שלוש שנים לאחר מותה, כאשר ילדיה ערערו על תוקף צוואתה של ילדיה. המבקש, אחד מילדיו של המנוח, ביקש לפסול את ההקלטה שערך אחד המשיבים כראיה, בנימוק שהיא הושגה בגישור ולכן יש להותה חסויה. המשיבים טענו כי השיחה הוקלטה בסתר במהלך פגישה מקדמית עם השופט, שהובילה להסכם משפחתי, וכי על בית המשפט מוטלת החובה לחקור את האמת. בית המשפט שקל את הטענות והערכים הסותרים, והגיע למסקנה כי אין להתיר את ההקלטה כראיה. היא לא נחשבה להאזנת סתר, אלא להקלטה סודית מותרת. הייתה פגיעה בפרטיות, אך מאחר שלא המבקש ולא האפוטרופוס התנגדו לה, לא ניתן היה לדחות אותה בנימוקים אלה. עם זאת, בית המשפט הדגיש את חשיבות ההגנה על פרטיותם של האפוטרופוסים החוקיים, במיוחד נוכח תפקידם המורכב בייצוג האינטרסים של האדם המעורב ובסיוע להסכמים בין בני משפחה. בית המשפט הגדיר את ההקלטה כמעשה של חוסר תום לב וחוסר יושר, שכן האפוטרופוס ביקש שהשיחה לא תוקלט. כמו כן, בית המשפט קבע כי השיחה אכן הייתה פגישת גישור ולכן ההקלטה אינה קבילה כראיה. ההחלטה נועדה לשמור על תקינות הליך הגישור, להגן על הפרטיות ולקדם הגינות פרוצדורלית ותום לב. מאחר שההקלטה לא תרמה תרומה משמעותית להליך בירור האמת, וניתן היה לנקוט באמצעים חלופיים, הורה בית המשפט על פסילת ההקלטה כראיה, ופסק למבקש הוצאות משפט מהמשיבים.