רמ"ש 20374-09-23

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את בקשות רשות הערעור ולא מצא עילה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא לדחות את הבקשה לדחיית התיק על הסף. השופטת הדגישה כי דחיית תביעה על הסף היא צעד חריג, ובצדק, שכן היא תחסום את גישתו של התובע לערכאות. השופט התייחס למספר מקרים קודמים שסייעו בעיצוב ההחלטה, וציין את הזהירות שגילתה ערכאת הערעור בהתערבותה בהחלטות מסוג זה. השופטת הסכימה עם דחיית טענות האח על הסף לדחיית טענות האחות בדבר זכויותיה הכספיות בדירה, אך לא בגין דמי שימוש, אשר האחות לא נתנה תוקף מספק בבקשתה. זאת ועוד, השופטת לא מצאה כל טעות בכך שבית משפט קמא דחה את טענות הסף של האח, לרבות אלה הנוגעות להשתק ולהתיישנות. השופטת הבהירה כי הצדדים לא הסכימו על מועד מתנת האחות ורישום הזכויות בדירה על שם האח, ולכן נדרשת בדיקה עובדתית, שאמורה להישמע במהלך המשפט ולא בשלב המקדמי. עוד ציינה השופטת כי האינטרס לחסוך הליכים מיותרים ולכבד את הגישה לערכאות טוב יותר ממתן אפשרות להמשך ניהול התיק, מה גם שדחייה על הסף עלולה לפגוע בזכויותיה של האחות ללא מתן פיצוי הולם. השופטת הסכימה עם הנחיית בית משפט קמא לאחות לתקן את כתב תביעתה והחלטתו בדבר חיוב האחות בהוצאותיה, שתיהן מעוגנות בשיקול דעתו הפרוצדורלי של בית המשפט. לבסוף, קבע השופט כי ההחלטה בהליך הקודם לא קבעה את מועד לידתה של עילת התביעה הכספית וכי על בית משפט קמא לקבל החלטה זו אם ייקבע כי עילת התביעה אינה חוסה תחת תקופת ההתיישנות. השופט הגיע למסקנה כי בקשות רשות הערעור יידחו, וכל צד יישא בהוצאותיו.