המ"ע 25255-02-26

תקציר

## ניתוח משפטי: בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים **רקע עובדתי:** התיק דנן עוסק בבקשתה של מדינת ישראל להאריך את מעצרו של המשיב 2, רועי מזרחי, מעבר לתשעה חודשים, מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. נגד המשיב 2 ונגד משיב 1, אלמוג אטיאס, הוגש כתב אישום מתוקן המייחס למשיב 2 עבירות של מגע עם סוכן חוץ (סעיף 114(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977) ומסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה (סעיף 111 לחוק העונשין). על פי כתב האישום, השניים פעלו לביצוע משימה עבור גורמים איראניים, אשר כללה התקנת מצלמות במושב כפר אחים, מקום מגוריו של שר הביטחון. המשיבים הגיעו למקום, ביצעו הכנות, אך לא השלימו את המשימה בשל חששם מפני זיהוי על ידי כוחות הביטחון. **טענות הצדדים:** * **מדינת ישראל (המבקשת):** טוענת כי המעשים המיוחסים למשיב 2 מעידים על מסוכנותו הגבוהה ועל סיכון נשקף לו לביטחון המדינה, במיוחד לאור ביצועם בזמן מלחמה, בידיעה שהקשר הוא עם גורמים עוינים, ותמורת בצע כסף. נטען כי אף שמשיב 1 מעורב יותר, התנהלותו של משיב 2 מעידה על מסוכנות גבוהה, שכן היה מעורב באופן מלא במשימה. בנוסף, מצביעה המדינה על תסקיר מעצר שלילי, בו נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו, בין היתר בשל "סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות", במיוחד במצבי לחץ ולשם רווח כלכלי. * **משיב 2 (באמצעות בא כוחו):** טוען כי עניינו של מרשו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים שחרור בפיקוח אלקטרוני, וכי המפקחים המוצעים מתאימים. לטענתו, הראיות המעידות על מסוכנותו סובלות מכרסום משמעותי. חלקו במעשים זניח ביחס למשיב 1, והוא "נגרר" על ידו. לטענתו, לא ידע שמטרת התקנת המצלמות היא מעקב אחר שר הביטחון, וכי המשימה לא בוצעה בפועל. כמו כן, נטען כי לא בא במגע עם גורמים איראניים, והקשר נוהל על ידי משיב 1. בא כוחו הצביע על מקרים דומים בהם נאשמים הועברו לפיקוח אלקטרוני, והלין על התמשכות ההליך. **ניתוח משפטי:** החלטתו של בית המשפט העליון (כב' השופט חאלד כבוב) דנה בבקשה להארכת מעצר של משיב 2 מעבר לתשעה חודשים, נוכח חומרת העבירות המיוחסות לו והמסוכנות הנשקפת ממנו. **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **איזון בין זכויות:** בעת הכרעה בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, על בית המשפט לאזן בין זכות הנאשם לחירות לבין האינטרסים של שמירה על שלום הציבור ותקינות ההליך הפלילי. יש להתחשב, בין היתר, בפרק הזמן שחל מאז המעצר, במסוכנות הנשקפת מהנאשם, בחומרת העבירות המיוחסות לו, ובקצב התקדמות ההליך. (פסקה 7 להחלטה, ומבוסס על הלכה קיימת, לדוגמה: המ"ע 78307-09-25 מדינת ישראל נ' שם טוב). 2. **חזקת מסוכנות סטטוטורית:** לעבירות ביטחון חמורות, כגון אלו המיוחסות למשיב 2 (מגע עם סוכן חוץ, מסירת ידיעה לאויב), חלה חזקת מסוכנות סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים. משמעות הדבר היא שהחוק עצמו קובע קיומה של מסוכנות גלומה בעבירות מסוג זה, ועל הנאשם להוכיח כי אין בהן משום מסוכנות. 3. **הערכת המסוכנות:** מסוכנותו של נאשם נלמדת מטיב העבירות המיוחסות לו ומאופן ביצוען. במקרה זה, בית המשפט מדגיש כי העבירות בוצעו בשליחות גורמים עוינים, בשעת מלחמה, במטרה לבצע מעקב אחר ראש מערכת הביטחון, וכל זאת היה בו כדי לפגוע בביטחון המדינה. בית המשפט מציין כי בעבירות מסוג זה טמונה "מסוכנות מיוחדת". (פסקה 9 להחלטה, ומבוסס על הלכה קיימת, לדוגמה: עמ"ת 33771-04-25 וייס נ' מדינת ישראל). 4. **חלקו של הנאשם:** אף אם חלקו של הנאשם במעשים מצומצם מזה של נאשם אחר (כמו במקרה זה, ביחס למשיב 1), אין הדבר בהכרח מפחית מהמסוכנות הנשקפת ממנו, בייחוד כאשר מעורבותו מלאה במשימה. 5. **תסקיר מעצר שלילי:** תסקיר מעצר שלילי, בו נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו של הנאשם, מהווה חיזוק משמעותי למסוכנותו. הסיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות, במיוחד במצבי לחץ ולשם רווח כלכלי, מחזק את החשש מפני שחרורו. 6. **התקדמות ההליך:** בית המשפט מכיר בכך שחל עיכוב מסוים בקידום ההליך העיקרי, אך סבור כי הסיבות לכך (בקשות דחייה, עיכוב בקבלת תעודת חיסיון, משא ומתן בין הצדדים) הן "טעמים טובים בשלב זה" ואינן מצדיקות סטייה מנקודת האיזון לטובת שחרור הנאשם. **חידושים משפטיים או הדגשים מיוחדים:** * **חומרת עבירות הביטחון:** ההחלטה מדגישה את חומרתן המיוחדת של עבירות ביטחון, ובפרט אלו הכרוכות בריגול ובפגיעה בביטחון המדינה. בית המשפט מחזק את ההכרה בפסיקה כי עבירות מסוג זה טומנות בחובן "מסוכנות מיוחדת", מעבר לחומרת העבירה כשלעצמה. * **מסוכנות בזמן מלחמה:** ההקשר של ביצוע העבירות "בעיצומה של מלחמה" מהווה גורם מחמיר משמעותי בהערכת המסוכנות. הדבר מעלה את רף החשש מפני פגיעה אפשרית בביטחון המדינה בתקופה רגישה במיוחד. * **היחס למשיב 1:** ההחלטה מבהירה כי גם אם משיב 2 נחשב פחות מעורב מאשר משיב 1, הדבר אינו גורע מהערכת המסוכנות הנפרדת שלו. כל נאשם נבחן לגופו, ובמקרה זה, גם חלקו "הפחות עמוק" עדיין מצדיק המשך מעצר. * **משמעות תסקיר שלילי:** ההחלטה מבססת את ההסתמכות על תסקיר מעצר שלילי כראיה משמעותית התומכת בהערכת המסוכנות, ובפרט כאשר הוא מצביע על סיכון להישנות התנהגות בעייתית. **סיום:** לאור האמור, בית המשפט מצא כי דין הבקשה להתקבל, והורה על הארכת מעצרו של משיב 2 ב-90 ימים נוספים, או עד למתן פסק דין בתיק העיקרי, לפי המוקדם. בית המשפט קבע כי בחינת האפשרות לשחרורו של משיב 2 תתבצע "לעת מצוא", כלומר, רק במידה וההליך העיקרי יתארך באופן בלתי סביר.