תמ"ש 29906-10-12

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב מחלוקת הנוגעת להסדר "בן יורש" במסגרת חקלאית. התובעת, אישה מבוגרת, ביקשה לבטל הסכם הקובע את בנה כבן יורש על רכושה, לרבות בית ועיזבון. הנתבע, הבן, טען כי התקרב להוריו כדי לפרנס אותם וכי מינויו כבן יורש נרשם כדין. השאלה העיקרית הייתה האם ניתן לבטל את מעמד הבן היורש. בית המשפט מצא כי המתנה הושלמה, כפי שמעידים חתימת ההורים והנתבע על הצהרה בלתי חוזרת, יחד עם אישורי הרשויות הרלוונטיות. על פי הגישה הקלאסית, מתנה שהושלמה אינה ניתנת לביטול. טענות התובעת כי המינוי היה למראית עין בלבד וכי התנהגותו של הנתבע מצדיקה את ביטולו לא נתמכו וסותרות את חומר הראיות. הנסיבות הצביעו על כך שהנאשם לא התעלל באמו וכי הסכסוך האמיתי היה בין האחים. כמו כן, בית המשפט עמד על האפליה המובנית והשלכות המדיניות של הסדר הבן היורש תוך הדגשה כי יש להשאיר את שינויי המדיניות למחוקק או לערכאות גבוהות יותר. היא נקטה זהירות בסטייה מהגישה הקלאסית, ושריינה סטיות כאלה לנסיבות קיצוניות וחריגות, שלא היו קיימות במקרה זה. בסופו של דבר, השופט פסק לטובת הנתבע, ודחה את תביעת התובע לביטול הסכם הבן היורש. פסק הדין הדגיש את סופיותם של הסדרים אלה ואת חשיבותה של הוודאות המשפטית, והציע כי יש לערער עליהם רק במקרים חריגים. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.