ת"א 23475-05-21

תקציר

בסדר הגנת התביעות האזרחיות, תשע"ט-2018, קיימת אפשרות לבית המשפט להורות על גביית עדות מוקדמת. תקנה 73(א) קובעת כי בית המשפט רשאי להורות על גביית עדות מוקדמת כל עוד קיים חשש סביר שלא יהיה ניתן לשמוע את העד במועד הרגיל, או אם בעלי הדין הסכימו לכך. הפסיקה קבעה כי לבית המשפט נתון שיקול דעת רחב בנושא זה. שיקולים מרכזיים הם חשיבות העדות להבנת פרטים עובדתיים מהותיים וכן חשש שהעד לא יוכל להעיד במועד עקב מחלה או סכנת חיים. במקרה הנדון, התובעים הגישו בקשה לקבוע מועד לשמיעת עדותו של הנתבע 4 באופן מוקדם. עדות זו נדרשת, לטענתם, לצורך הוכחת רשלנות הנתבעת 1 והוכחת סוגיית ההשתכרות. הבקשה נבעה משיחה שהתקיימה במסדרון בית המשפט בין הנתבע 4 לבין בנו של המנוח (יורשיו של התובע). בשיחה זו, טען בנו של המנוח, הנתבע 4 הביע צער על כך שאינו מזהה את בנו ואת אלמנת המנוח, וכן ציין כי הוא חולה מאוד, סובל ממחלת מוח, וכי "לא נותר לו זמן רב לחיות". לאור גילו של הנתבע 4 (85) והחשש כי מצבו הבריאותי עלול למנוע ממנו להעיד במועד שנקבע (ספטמבר 2025), התבקשה העדות המוקדמת. הנתבעים 3-6 התנגדו לבקשה. הם אישרו את קיום השיחה ואת גילו של הנתבע 4, אך הכחישו את הטענה כי הנתבע 4 אמר ש"ימיו ספורים". לטענתם, הנתבע 4 הסביר את אי-זיהויו בכך שראה את אלמנת המנוח לאחרונה לפני שנים רבות, והביע מבוכה בשל כך. הוא הכחיש כי הוא חולה במחלה סופנית, טען כי הוא ממשיך לתפקד ולנהל את עסקיו, וצרף מסמך רפואי המציין כי מצבו הבריאותי "יציב מזה שנים". עוד נטען על ידי נתבעים אלו כי הנתבע 4 הוא בעל דין, ולכן אין מקום לזמנו לעדות מוקדמת. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בהחלטתו, דחה את הבקשה. בית המשפט בחן את טענות הצדדים לאור הוראות תקנה 73(א) והפסיקה בנושא. **ניתוח משפטי:** 1. **החלת תקנה 73(א) - "חשש סביר":** עיקר המחלוקת נסובה סביב קיומו של "חשש סביר" כי לא ניתן יהיה לשמוע את עדותו של הנתבע 4 במועד שנקבע. התובעים טענו כי גילו של הנתבע 4, מחלות הרקע שפורטו, והאמירה כי הוא "נוטה למות" מצדיקים את החשש. מנגד, הנתבע 4 טען כי אמירתו היתה הבעת מבוכה, הכחיש שהוא נוטה למות, וצרף אישור רפואי על יציבות מצבו הבריאותי. 2. **הערכת הראיות:** בית המשפט העדיף את גרסת הנתבע 4. הוא קבע כי גילו של הנתבע 4 היה ידוע לתובעים מתחילת ההליך, אך לא הוגשה בקשה להקדמת עדותו. הבקשה הוגשה בעקבות שיחת המסדרון, שבה הנתבע 4 הסביר את אי-זיהויו בגילו המבוגר והכחיש את האמירה על כך שהוא "נוטה למות". המסמך הרפואי, שבו צוין כי מצבו "יציב מזה שנים", מחזק את טענת הנתבע 4 כי הוא ממשיך לתפקד ולנהל את עסקיו, כפי שגם תואר על ידו בתצהירו. 3. **חשיבות העדות כשיקול:** בית המשפט הכיר בחשיבות עדותו של הנתבע 4 להליך, אך קבע כי חשיבות זו אינה גוברת על היעדר הוכחת "חשש סביר" לפיו לא ניתן יהיה לשמוע את העדות במועד. 4. **עדות מוקדמת כחריג:** בית המשפט הדגיש כי עדות מוקדמת היא מקרה חריג, ואין להפעילה כאשר אין חשש ממשי שהעד לא יוכל להעיד במועד שנקבע. הנסיבות שתוארו, לשיטת בית המשפט, אינן מצדיקות את הסטייה מסדרי הדין הרגילים. 5. **מעמד הנתבע 4 כבעל דין:** בית המשפט התייחס לטענה כי הנתבע 4 הוא בעל דין, אך לא פירט כיצד שיקול זה משפיע על ההחלטה, מעבר לכך שהדבר אינו מונע עצם הגשת הבקשה. בפסיקה קיימת גישה לפיה ניתן להורות על עדות מוקדמת גם של בעל דין, אם מתקיימים התנאים לכך. **סיכום:** ההחלטה לדחות את בקשת התובעים לשמיעת עדות מוקדמת מבוססת על הערכת הראיות שהוצגו, ובהן התצהירים והמסמך הרפואי. בית המשפט לא השתכנע כי קיים "חשש סביר" שהנתבע 4 לא יוכל להעיד במועד שנקבע. היציבות של מצבו הבריאותי, גם אם קיימות מחלות רקע, והכחשת האמירה כי הוא "נוטה למות", מובילים למסקנה כי אין מקום להפעיל את החריג של עדות מוקדמת. בית המשפט איחל לנתבע 4 בריאות איתנה, ובכך הביע אולי מסר עקיף כי מקווה שאכן יוכל להעיד במועד שנקבע.