גמ"ר 9390-05-13

תקציר

מדובר בתאונת דרכים קטלנית שאירעה בשנת 2012, בה איבד הנאשם, בעת שנסע מערבה לכיוון קאבול, שליטה על רכבו וחצה את הכביש לתנועה המתקרבת, מה שגרם למותו של חברו ולפציעתם של שני נוסעים נוספים. בתחילה הודה הנאשם באשמה אך בהמשך חזר בו. שירות המבחן המליץ על עבודות שירות וצו מבחן, בנימוק של עברו הנקי של הנאשם ואבחנת PTSD. עם זאת, המאשימה טענה להחמרת הענישה, תוך הדגשת הרשלנות המהותית הכרוכה בכך. השופט, לאחר ששקל את הנסיבות, קבע כי טווח הענישה ההולם הוא מאסר של שישה עד 12 חודשים, לצד פסילת רישיון של חמש עד עשר שנים. השופט ציין את רשלנותו המשמעותית של הנתבע בנהיגה במהירות בלתי הולמת לתנאי הדרך, שהובילה לתאונה. עם זאת, בשל היעדר ראיות לגבי המהירות המדויקת, השופט הניח כי מדובר בסטייה קלה. למרות המלצת שירות המבחן, השופט פסק לטובת החמרת הענישה, תוך הדגשת הצורך בגמול, מניעה והרתעה. אורח חייו הנורמטיבי של הנאשם לא נחשב סיבה מספקת לחריגה ממתחם הענישה. במקום זאת, גזר השופט על הנאשם חמישה חודשי מאסר בפועל, שש שנות פסילת רישיון ושישה חודשי מאסר על תנאי. השופט גם הטיל על הנאשם ערבות בסך 10,000 שקל ותנאים נוספים. פסק הדין ניתן בנוכחות הנאשם, עורך דינו והתובע.