ה"פ 46403-01-11

תקציר

המחלוקת המרכזית במקרה זה נסובה סביב תוקפו של חוזה למכירת נכס, והערות אזהרה שנרשמו על הנכס לטובת הרוכשים, דדון, והבנק שהעמיד להם הלוואה למימון הרכישה. המוכרים, דבוש ואשתו, המבקשת, טוענים כי החוזה בוטל בשל אי תשלום על ידי דדון, ואילו דדון טוען כי הביטול נעשה בהסכמה. כמו כן, המבקש מסרב לחתום על שני מסמכים הנוגעים למכירה, התחייבות לטובת הבנק ואישור המאשר את קבלת התשלום הראשון. בית המשפט פוסק לטובת דדון באשר לסיבת ביטול החוזה, וקובע כי הדבר נעשה בהסכמה ולא בשל הפרתו של דדון. השופט מסתמך על עדותו הישירה והאמינה של דדון, ועל חוסר הסבירות של גרסתו של דבוש לאירועים, המאופיינת בהתחמקות ובחוסר אמינות. בנוסף, בית המשפט קובע כי המבקש קיבל שני סכומים הקשורים לחוזה – 50,000$ כתשלום הראשון ו-900,000 $ כהלוואה מהבנק – דבר הסותר את טענת דבוש והמבקש כי דדון לא שילם דבר. זאת ועוד, מומחה בית המשפט מאשר כי בעלה של המבקשת, דבוש, זייף את חתימותיה על ההתחייבות והתעודה, ובית המשפט מחזיק חתימות אלה כמחייבות, שכן דבוש פעלה מטעמה של המבקשת בהסכמתה המשתמעת. השופטת דוחה גם את טענת הבנק כי החוזה היה תרמית משותפת, וקובעת כי היא אינה נתמכת ואינה הגיונית. כתוצאה מכך, תוקפו של החוזה מאושר. לפיכך, הערת האזהרה לטובת דדון מורה למחוק מאחר והחוזה בוטל. עם זאת, השטר לטובת הבנק נותר תקף, שכן הוא מבוסס על התחייבותו הישירה של המבקש לבנק, כפי שמעידה ההתחייבות. המבקש חויב בהוצאות המשפט של הבנק בסך 25,000 ₪. פסק הדין מכריז על ביטול החוזה בסביבות ספטמבר 2005 ומורה על מחיקת הערות אזהרה ועיקולים שנרשמו כנגד זכויותיו של דדון בנכס. כל צד יישא בהוצאותיו בסכסוך.