רע"א 1811/15

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור במקרה של החלטות פרוצדורליות של ערכאה נמוכה יותר הקשורות להליכי בוררות. ערכאת הערעור הדגישה את התערבותה המוגבלת בהחלטות פרוצדורליות, במיוחד בהחלטות ביניים הנוגעות לבוררות, אלא אם קיימות נסיבות חריגות. במקרה זה, בית המשפט לא מצא חריגים כאלה. ההחלטה הראשונה נגעה לזימונו של בורר לעדות, דבר שבדרך כלל אינו מומלץ לשמור על טוהר הבוררות אלא אם כן יש הצדקה לכך באופן חריג. המבקש ביקש לזמן בורר באופן חד צדדי, לא סיפק תשתית עובדתית מספקת ולא הוכיח מערכת יחסים פסולה בין הבורר למשיב, וקודם לכן זנח טענה זו בבית המשפט. אשר להחלטה השנייה, היא נגעה לעיתוי הגשת הראיות, כאשר המבקש החזיק בראיות רלוונטיות קודם לכן אך עיכב את הגשתן ללא סיבה מוצדקת, בטענה לכבוד אנשי דת. בית המשפט לא מצא טעם בטענות המבקש וציין כי כלל המאפשר ראיות להתנהגות בלתי הולמת בבוררות בכל שלב שהוא, יעכב את ההליך. בנסיבות אלה, הבקשה נדחתה, והמבקש חויב בהוצאות משפט של המשיב. בית המשפט עמד על החשיבות של חשיפת הטיית הבורר, אך הדגיש את הצורך בהחלטות המבוססות על גורמים ספציפיים למקרה.