ת"א 16178-03-16

תקציר

פסק הדין סובב סביב שתי שאלות מרכזיות הנוגעות לזכויות וחובות התובע בעקבות ניתוק הקשר עם הנתבע. על פי ההסכם בין הצדדים, עם הפירוק, התובע זכאי לכספים מסוימים ואחראי לחובות החברה נכון למועד הקובע. השופטת מדגישה כי יש לפרש את ההסכם כפשוטו, מה גם שהוא נוסח על ידי עורך דין ומהווה הסדר כולל בין צדדים מתוחכמים. השאלה הראשונה נוגעת לזכאותו של התובע לסכומים שהתקבלו לאחר המועד הקובע, אך נובעים מחוזים שנחתמו קודם לכן. השופט קובע כי התובע זכאי רק לכספים שלחברה הייתה זכות מוכחת לקבל נכון למועד הקובע. כל הכספים שהתקבלו עבור הזמנות שבוצעו לאחר תאריך הכניסה לתוקף אינם נופלים תחת קטגוריה זו. לפיכך, תביעת התובעת לקבלות מסוימות מ-TCM וממשרד הביטחון, שהיו בגין הזמנות שבוצעו לאחר מועד הניתוק, נדחית. השאלה השנייה נוגעת לחבות התובעת לכספים שהוציאה החברה לאחר המועד הקובע. השופט מאשר כי התובע אחראי לחובות המוכחים של החברה נכון למועד הפירוק. תביעתה שכנגד של הנתבעת, אשר ביקשה דיבידנדים, תשלומי שכר נוספים והשבת כספים מקרן קטנה, נדחית. התביעה שכנגד נעדרת ראיות מספיקות, והיבטים מסוימים חורגים מסמכותו של בית הדין, ובמקום זאת שייכים לבית הדין לעבודה. לסיכום, השופט מורה לנתבע לשלם לתובע 48,773 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית, וכן אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין. הסכום ישולם מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. התביעה שכנגד נדחית במלואה. לשני הצדדים יש 60 יום לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי.