ה"מ 20115/97

תקציר

העותרים ביקשו מבית המשפט ליתן פסק דין שיכריז על הסכם הרוטציה שנחתם בין מועמדי רשימת השוויון, שהשתתפו בבחירות למועצה המקומית טמרה, כמחייב. על פי ההסכם, אם הרשימה תזכה במושב, תקופת הכהונה תחולק בין ארבעת המועמדים הראשונים ברשימה. המועמד הראשון יתפטר לאחר תקופה מסוימת, והמועמד השני יחליף אותו, וכן הלאה. המועמד הראשון התפטר בהתאם להסכם, והמועמד השני, המשיב, תפס את מקומו. המשיב התפטר מן המועצה אך חזר בו מהתפטרותו כעבור יומיים. העותרים טענו כי על המשיב לכבד את הסכם הרוטציה ולהתפטר. המשיב טען כי ההסכם אינו בר אכיפה, הוא לא פורסם כראוי וכי הנסיבות אינן מצדיקות את אכיפת ההסכם. בית המשפט בחן פסקי דין קודמים הנוגעים להסכמים פוליטיים, ומצא כי למרות שההסכם במקרה הנוכחי נראה מפורש יותר מקודמיו, דרישת הפרסום לא התקיימה. בית המשפט קבע כי תנאי יסודי והכרחי לתוקפו של הסכם מדיני הוא פרסום תוכנו כדי למשוך את תשומת לבו של ציבור הבוחרים, מה שלא היה המקרה כאן. למרות שהמסמך הוקרא בפני כ-300 איש וחולקו כ-1,000 עותקים, מספר המצביעים ברשות המקומית היה גבוה בהרבה. יתר על כן, גם אם ההסכם היה תקף, על בית המשפט להימנע בדרך כלל מאכיפת הסכמים פוליטיים, במיוחד כאשר הם אינם משרתים את האינטרס הציבורי. עוד קבע בית המשפט, כי התנהלותם הקודמת של העותרים בהליך משפטי נפרד הנוגע להתפטרות המשיב, במסגרתו לא הזכירו את הסכם הרוטציה ולא טענו לתוקפו, פסלה אותם מלבקש סעד הצהרתי בשלב זה. לפיכך נדחתה התביעה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.