ע"פ 5628/97

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר שלא למנות סניגור לחשוד בתיק שוד, שבו החשוד נעדר. בערעור נטען כי לפי סעיף 15(א) לחוק סדר הדין הפלילי, על בית המשפט למנות סניגור אם החשוד עומד בפני עבירה שדינה מאסר עשר שנים או יותר. החלטת הערכאה הנמוכה יותר התבססה על כך שהחשוד לא נכח במקום ולא היה בקשר מראש עם הסניגור. עם זאת, ערכאת הערעור פסקה לטובת התביעה, בקובעה כי היעדר הוראה דיסקרטית בחוק לתרחיש כזה משמעה כי לבית המשפט אין שיקול דעת בעניין ועליו לפעול על פי הוראת סעיף 15(א). בעוד שייצוגו של חשוד ללא הנחיה מוקדמת ממנו פגום, ערכאת הערעור טענה כי היתרונות של ייצוג משפטי כלשהו עולים על הנזק הפוטנציאלי. עוד הדגיש בית המשפט כי תפקידו של הסניגור הוא להיטיב עם החשוד, גם אם אין באפשרותו להיוועץ בו ישירות. בנוסף, ציין בית המשפט כי גם אם החשוד אינו נוכח, עדיין יכול הסנגור למלא תפקיד בהבטחת שלמות הראיות ובחקירת עדים נגדית. לבסוף, פסק הדין הדגיש את חשיבות הייצוג המשפטי בהליך הפלילי והציע כי מדיניות הסניגוריה הציבורית, המבוססת על טעמים עקרוניים, עלולה בסופו של דבר לפגוע בחשוד ובאינטרס החברתי לבירור האמת.