פ"ה 13533-04-13

תקציר

התובע, שהועסק על ידי חברת ניקיון כמנהל עבודה, תבע את חברת החשמל, שהשתמשה בשירותי חברת הניקיון, לקבלת פסק דין הצהרתי לפיו חברת החשמל היא מעסיקתו או מעסיקתו המשותפת עם חברת הניקיון. כמו כן תבעה התובעת פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, חוסר שימוע, גמול שעות נוספות ולשון הרע. חברת החשמל טענה כי ביקשה מחברת הניקיון שלא לשבץ את התובע באתריה בשל חשד למעורבותו במעשי מרמה חמורים, ולכן היא אינה מעסיקתו ולא חלה עליה חובה לערוך לו שימוע. בית הדין קבע כי בין התובע לחברת החשמל לא התקיימו יחסי עובד-מעביד, והתובע היה עובד חברת הניקיון, שרכשה את שירותי הניקיון של חברת החשמל. לפיכך, נדחתה התביעה למתן פסק דין הצהרתי ולפיטורים שלא כדין. עם זאת, מאחר שחברת החשמל לא ערכה לתובע שימוע מסודר בטרם החליטה לסיים את תפקידו, ובהתחשב בחומרת הטענות נגדו ובתקופת העסקתו הארוכה בחברת החשמל, פסק לו בית המשפט פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין היעדר שימוע. עוד קבע בית המשפט כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על התובע וכי הוא זכאי לגמול שעות נוספות מחברת הניקיון, אשר חייבה ביחד ולחוד עם חברת החשמל לשלם לו גמול שעות נוספות בסך 36,745 ₪ עבור התקופה שבין אוקטובר 2011 לאפריל 2013, שכן חברת החשמל פיקחה על התשלומים שחברת הניקיון שילמה לעובדיה. כמו כן, בית המשפט דחה את תביעת לשון הרע כנגד שני הנתבעים, שכן היא לא הייתה מפורטת דיה ולחברת החשמל הייתה הגנת אמת בפרסום ותום לב. כל נתבע חויב לשלם לתובע 500 ₪ הוצאות משפט ו-5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.