עמל"ע 54692-05-15

תקציר

עורך דין הגיש באותו יום שתי עתירות נפרדות לשני בתי משפט שונים לתעבורה בנוגע לפסילת רישיון הנהיגה של מרשו. העתירות כללו מידע סותר, ועורך הדין לא גילה את קיומה של העתירה האחרת בכל אחד מהמקרים. הטעיה זו התגלתה כאשר מזכיר אחד מבתי המשפט פנה לברר מידע כלשהו, מה שהוביל את השופט להפוך את החלטתם. כתוצאה מכך, הורשע עורך הדין בשורה של עבירות אתיות על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי ונידון ל-14 חודשי השעיה בפועל ו-36 חודשי מאסר על תנאי. הן הפרקליט והן לשכת עורכי הדין ערערו על פסק הדין לבית הדין הארצי למשמעת, שהגדיל את תקופת ההשעיה בפועל ל-24 חודשים. לאחר מכן ערער עורך הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים, שגם הוא דחה את הערעור ואישר את הכרעת הדין ואת גזר הדין. השופט במקרה זה הסכים עם הערכאות הנמוכות יותר כי התנהלותו של עורך הדין הפרה את החובה לשמור על כבוד המקצוע והייתה התנהגות בלתי הולמת. בנוסף, בית המשפט מצא כי הטעיית עורך הדין את בתי המשפט מהווה עבירה נפרדת. השופט הדגיש את החשיבות של מסירת מידע מדויק לבית המשפט על ידי עורכי דין ואת ההשלכות של הפרת אמון זה. השופט הגיע למסקנה כי ההשעיה בפועל בת השנתיים שהוטלה על ידי בית הדין המשמעתי הארצי הייתה מתונה וראויה, בתקווה שפסק הדין ישמש תזכורת לעורכי הדין לחובותיהם האתיות. הערעור נדחה, וגזר הדין המקורי אושר.