ע"א 583/88

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת על חוב שלא שולם בסך של כ-100,000 דולר שחבה חברת נסיעות, ארקיע, לחברת נסיעות, נופש פלוס, וחבותו האישית של מנהל חופשה פלוס, המערערת, בגין חוב זה. מקורו של החוב בחוזי שכירות שלא שולמו של מושבי טיסה על ידי חופשה פלוס בטיסות ארקיע. גובש הסכם המתווה את תנאי פירעון החוב, אך לא נחתם על ידי חברת Vacation Plus. עם זאת, החברה כן הוציאה הוראה לחברת אשראי לשלם לארקיע בתשלומים כמפורט בהסכם הלא חתום. משלא בוצעו תשלומים אלה, לקחה ארקיע את חופשה פלוס ואת מנהלה לבית המשפט. המנהל קיבל רשות להגן על עצמו, בעוד החברה לא. בית המשפט קמא קבע כי ההסכם הבלתי חתום מהווה חוזה מחייב וכי חתימת המנהל על ההסכם משמעה אחריות אישית, החלטה שאושרה על ידי בית המשפט המחוזי. לאחר מכן ערער המערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי חתימת המנהל על הסכם הפירעון, גם אם נעשתה בשם החברה, אינה מחייבת אותו אישית שכן לא ברור אם הוא מוסמך לכך. יתר על כן, פירעון חלקי של החוב על ידי החברה היווה אישור מלא לפעולות המנהל, והפך את החברה לאחראית לחוב כולו, ולא את המערערת באופן אישי. לפיכך קיבל בית המשפט העליון את הערעור, תוך שהוא מסיר את אחריותה האישית של המערערת ומטיל אותה על חופשה פלוס.