ע"פ 3120/04

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במקרה של חבלה בכוונה מחמירה. המערער הורשע באישום זה לאחר שהזמין את המתלונן לפגישה, בה פרצה קטטה והמערער ירה במתלונן בברכו. הראיות שהוצגו בבית המשפט, כולל הקלטה של האירוע, הובילו את השופט לפסוק לטובת התביעה. החלטה זו מתבססת במידה רבה על משקל הראיות, לרבות עדויות שהעמידו את המערער בזירה עם אקדח, וכן על ציר הזמן של האירועים. המערער ערער על החלטה זו, בטענה כי יש לבטל את ממצאיו העובדתיים של השופט, אך ערכאת הערעור סירבה להתערב, ובמקום זאת אישרה את שיקול דעתה של הערכאה הנמוכה יותר בעניין זה. השופטים הכירו בכך שהחקירה הייתה יכולה להיות יסודית יותר, אך בסופו של דבר הראיות תמכו במסקנה כי המערער אחראי לירי במתלונן. המדינה ערערה גם היא, וביקשה להאריך את עונשה, אך בית המשפט דחה. בית המשפט הכיר בכך שהעונש היה מקל אך מוצדק, בהתחשב בכך שהמתלונן נהג גם באלימות כלפי המערער, המערער כבר שהה מספר חודשים במעצר ובמעצר בית, עברו הפלילי לא היה חמור, ומאסרו מחדש עלול לגרום יותר נזק מתועלת, במיוחד בהתחשב בנעוריו. כתוצאה מכך, שני הערעורים נדחו, והעונש המקורי של שישה חודשי עבודות שירות ו-18 חודשי מאסר על תנאי אושר. הכרעת הדין משמרת אפוא את הרשעתו של המערער ואת גזר דינו, ומגיעה למסקנה כי פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר היה סביר ושקלל כראוי את הראיות ואת הנסיבות המקלות.