ע"א 5997/92

תקציר

בתיק ע"א 5997/92 ערער דוד מלק, ניצול שואה ואיש עסקים עשיר, על פסק דין שעסק ב"מתנה מותנית" של דירה שנתן לרב יהושע דויטש זצ"ל ורעייתו. מלק טען כי המתנה תקפה רק במהלך חייהם של בני הזוג, מתוך כוונה שהדירה תחזור אליו לאחר מותם, כאמור ב"שטר מתנה מותנה". הדירה נרשמה על שם הרב, במימון מלא של מלק, עם תנאי האוסר על כל עסקה במהלך חייהם של הרב ואשתו. לאחר מותם של בני הזוג, ביקש מלק פסק דין הצהרתי שיקבע את בעלותו ויבטל עיקולים שהוטלו על ידי נושיו של הרב. בסופו של דבר פסק בית המשפט העליון נגד מלק, והגיע למסקנה כי הוא לא עמד בנטל הראייתי המוגבר הנדרש להוכחת המתנה מותנית במותם של בני הזוג, שכן לא הייתה תניה חוזית מפורשת. בית המשפט ציין כי נעדרו דרישות משפטיות למתנות מותנות או מנגנוני החזרה, ומלק לא הצליח לבסס הסכם משפטי מחייב המבטיח שהדירה תחזור אליו. בנוסף, מעשיו לאורך השנים, כמו אי רישום הערת אזהרה, החלישו את טענותיו. כתוצאה מכך, נדחה ערעורו של מלק וקבע כי הדירה שייכת לעיזבון הרב וכפופה לתביעות נושים. למרות שהכיר בנדיבותו ובכוונתו של מלק, הדגיש בית המשפט כי החלטות משפטיות חייבות להיצמד בקפדנות לראיות ולהסכמים שהוצגו. בשני הערעורים לא נפסקו הוצאות, כאשר השופטים א' וי' זמיר הסכימו עם פסק דינו של השופט ט' אור.