ב"ל 71128-07-18

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה שהגישה תובעת שטענה כי היא מועסקת בחברה בבעלות אביה ומבקשת הטבות תעסוקה שונות. עם זאת, השופט פסק נגדה, וקבע כי טענתה כי עבדה בחברה מעבר לסיוע משפחתי מסוים אינה יכולה להתקבל. השופט ביסס החלטה זו על מספר גורמים. ראשית, תפקידו של התובע בחברה לא הוגדר בבירור, דבר שאינו שכיח ביחסי עובד-מעביד מסורתיים. שנית, התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שביצעה עבודה בפועל בתקופה הנדונה. היא טענה כי עבדה שעות מסוימות, אך לא הגישה גיליונות זמנים כלשהם ולא זימנה עדים שיתמכו בטענה זו. שלישית, תלושי השכר שלה לא שיקפו את התשלומים שקיבלה לכאורה, וכללו רכיבים שונים לא מוסברים ולא עקביים. כך למשל, היו שני תשלומים של 2,000 שקל בחודש, שלא הובאו לגביהם ראיות לתשלום בפועל. יתר על כן, שכרה הוכפל כמה חודשים לפני הלידה, מה שנראה יותר כמו מתנה משפחתית מאשר העלאה מוצדקת. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי טענת התובע אינה נתמכת בראיות מספיקות ולכן לא ניתן להוכיחה. התובעת לא הצליחה להוכיח כי המטרה העיקרית של התקשרותה עם החברה הייתה ביצוע עבודה תמורת שכר, להבדיל מסיוע משפחתי. לפיכך, התביעה נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.