ת"א 55511/05

תקציר

המחלוקת נובעת מאירוע שארגן עמית לבת המצווה של ויינברג ובתה של אשתו, שסוכל חלקית בשריפה. האירוע היה אמור להתקיים סמוך למערה, אך האש מנעה זאת. עמית ערך סידורים חלופיים, אך האירוע לא עמד בציפיותיו של וינברג. וינברג טען כי עמית אחראי לשריפה ודרש פיצוי על עוגמת הנפש והחזר כספי על האירוע. בתוך כך, עמית חייב את וינברג בגין האירוע באמצעות פרטי כרטיס האשראי שלו, מה שהוביל לסכסוך עם ויזה כאל. השופט קבע כי עמית לא סיפק את האירוע כמובטח וגרם לוינברג לעוגמת נפש, והורה לעמית לשלם פיצוי בסך 4,000 שקל. בנוגע לעסקה בכרטיס אשראי, השופט מצא כי וינברג הסכים במפורש לשלם לעמית באמצעות כרטיס האשראי שלו עבור התשלום השני בסך 6,000 שקל, אך לא עבור התשלום השלישי בסך 12,520 שקל. עמית היה רשאי להשתמש בפרטי כרטיס האשראי עבור התשלום השני מאחר שוינברג לא מסר אותו ביום האירוע, אך לא עבור השלישי. ויזה כאל לא הייתה מחויבת לבטל את העסקאות מאחר והאירוע בוצע באופן חלקי, ועל וינברג לשלם לויזה כאל את סכום השובר השני בתוספת ריבית. לבסוף חויב עמית לפצות את וינברג על כל הסכומים ששולמו לויזה כאל ולשלם לו 4,000 שקל בגין עוגמת נפש. תביעתו הנגדית של וינברג נגד ויזה כאל נדחתה, ותביעתו הנגדית של עמית נגד וינברג בהודעת צד ג' נדחתה אף היא. עמית חויב לשלם לוינברג הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 שקל.