עת"מ 32572-06-19

תקציר

העותרת תכננה, מימנה ובנתה מבנים להשכרה – מעונות לסטודנטים – באמצעות הסכם זיכיון עם רשות מקומית. ההסכם, המסווג כזיכיון D.B.O.T, קובע כי העותרת תפעיל, תשכיר ותתחזק את המבנים למשך 24 שנים ו-11 חודשים. העותרת הגישה בקשה להטבות מס לפי החוק לעידוד השקעות הון, שמטרתו לתמרץ הקמת מבנים למגורים. עם זאת, רשות המסים דחתה את הבקשה ופרשה את החוק כמחריג את נסיבותיו של העותר. בעתירה נטען כי החלטת רשות המסים התבססה על פרשנות שגויה של החוק, לפיה יש לראות בבעל הזיכיון, הנושא בזכויות ובחובות הכלכליות של הפרויקט, כ"בעל בניין" הזכאי להטבות. בית המשפט הסכים עם העותרת והדגיש כי מתבקשת פרשנות עניינית לחוק המקדמת את תכליתו לעודד בנייה להשכרה. לשון החוק, המתייחסת ל"בעל בניין להשכרה", אינה מגבילה את הזכאות לבעלי זכויות קנייניות. תחת זאת, בית המשפט פירש את המונח באופן רחב כך שיכלול את העותר, נוכח מעורבותו המרכזית והעיקרית בפרויקט, זכויותיו הכלכליות המהותיות ואחריותו ארוכת הטווח. זאת ועוד, לעמדת המשיבים, שלא עלתה בקנה אחד עם הנחיותיהם הקודמות ונעדרה עוגן מכריע, לא ניתן משקל מכריע. לבסוף, ציין בית המשפט את מטרת המדיניות לתמרץ פרויקטים משמעותיים של בנייה להשכרה כמו זו של העותר, וקבע כי שלילת הטבות עלולה ליצור קשיים. העתירה התקבלה, והחלטות רשות המסים בוטלו וחייבו לאשר את בקשת העותר. המשיבים חויבו בהוצאות העותר ובשכר טרחת עורך דין, בסך של 20,000 ₪.