רע"פ 5469/08

תקציר

במקרה משפטי זה, הורשע המבקש תחילה על ידי בית משפט השלום בבאר שבע בהחזקת סם שאינו מיועד לשימוש עצמי, שנמצא ספציפית עם 36.6 ק"ג סם קנבוס מסוכן. הוא נידון לשישה חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות, לצד מאסר על תנאי, פיקוח על תנאי וקנס. בית המשפט הכיר בעברו הנקי, הודאה, חרטה, מאמצי שיקום, תרומה לקהילה והיעדר רווח כספי מהעבירה. עם זאת, המשיב ערער לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר הגדיל את תקופת המאסר ל-15 חודשים. בית המשפט המחוזי הבהיר כי היעדר מניעים כלכליים אינו מפחית מחומרת העבירה, שכן ההרתעה מפני השתתפות בהפצת סמים היא קריטית. המבקש ביקש רשות ערעור על החמרת עונש זו, בטענה להיעדר התחשבות בשימוש בסמים כבסיס לעבירה ולפער משמעותי בין גזר הדין הראשוני לעונש של בית המשפט המחוזי. עם זאת, הבקשה נדחתה. בית המשפט העליון התייחס לתקדים המצביע על כך שאי התאמות בגזר הדין בין בתי המשפט אינן מצדיקות בדרך כלל ערעורים נוספים, אלא אם כן הן בלתי צודקות באופן יוצא דופן. במקרה זה, עונש המאסר נקבע כהולם בהתחשב בחומרת העבירה, ונקבע כי בית המשפט המחוזי איזן נכונה בין שיקולי הגינות הענישה ושיקולי חומרתה. משכך, בחינה נוספת של גזר הדין לא הייתה מוצדקת, ובקשת הערעור נדחתה.