ע"ע 18/03

תקציר

התיק עוסק בתביעת מתמחה לפיצוי בגין הלנת שכר והחזר הוצאות נסיעה ממשרד עורכי הדין בו עבד. המערער עבד במשרד עורכי דין ששילם לו שכר מעוכב, בטענה לקשיים כלכליים. המשרד גם סירב להחזיר הוצאות נסיעה, שכן למערער סופק רכב על ידי הקיבוץ אליו השתייך. בית הדין האזורי דחה את התביעה להוצאות נסיעה אך קיבל את התביעה לפיצויי שכר והפחית אותה ל-10,000 שקל. המערערת ערערה וטענה כי אין להתאים את ההרתעה מפני הלנת פיצויים בשכר לתנאים הכלכליים וכי אל לו לבית הדין להתחשב בתום לבה של העובדת. המשיבים נימקו את פסק דינו של בית הדין האזורי בהדגישם את אחריותו של המערער ואת היעדר הפגיעה האישית בשל חברותו בקיבוץ. בית המשפט העליון קבע כי המערערת, ככל עובדת, זכאית לתשלום שכר במועד, ללא קשר למזונות הקיבוץ, שכן הפיצוי של הלנה הוא סנקציה ולא פיצוי נזק. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת הטעות הכנה במתן שיקים נדחים ולא מצא עילה להתערב בפיצוי ההלנה המופחת. אשר להוצאות נסיעה, קיבל בית המשפט את ערעורה של המערערת, הזכאית להחזר כספי גם אם הקיבוץ סיפק הסעות, והורה למשיבים לשלם 11,234 ₪. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם.