רע"ב 5898/10

תקציר

במקרה שלפנינו, בקשת אסיר לעיקרון המאפשר עתירות משותפות של אסירים נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע. העותר הגיש בקשה כללית מבלי להראות צורך קונקרטי. בית משפט קמא קבע כי ניתן לבחון מקרים פרטניים לגופם, אך אין מקום להכרעה רחבה בעתירות משותפות. בעתירה נטען כי יש לאפשר עתירות משותפות, במיוחד בהחלטות מנהליות הנוגעות למספר אסירים, בטענה כי מניעת עתירות משותפות עלולה להקשות על הגישה לערכאות, במיוחד עבור מי שאינם מסוגלים לנווט לבדם במערכת המשפט. המבקש טען כי תיתכן אפליה נגד אסירים שאינם מיוצגים. המשיב התנגד לרעיון, בנימוק של אופייה התיאורטי של העתירה ללא בסיס עובדתי ספציפי. בית המשפט קבע כי הבקשה אינה קונקרטית ולכן אינה מצדיקה טיפול בשאלות תיאורטיות, השמורות בדרך כלל לנסיבות חריגות. המסגרת להגשת עתירות אסירים מדגישה את אופיין האינדיבידואלי, ומשקפת את תנאיו הייחודיים של כל מקרה, ובכך מתנגדת לפרשנות המרחיבה המוצעת. עתירות האסירים עוסקות בעיקר בהחלטות מנהליות פרטניות הנוגעות לתנאי הכליאה, להבדיל מתלונות קולקטיביות שניתן לדון בהן בבג"ץ. פסק הדין הדגיש את החשיבות של שמירה על מיקוד הפרט בעתירות אלה, אם כי הכיר במצבים משותפים אפשריים שבהם עתירות משותפות עשויות להיות רלוונטיות, והותיר שאלות אלה פתוחות לדיון עתידי במקרים קונקרטיים. בסופו של דבר, הבקשה לחופשה לצורך ערעור נדחתה, ואישרה כי די בהוראות החוק הנוכחיות, כגון איחוד דיונים או טיפול קולקטיבי בתביעות רחבות יותר בערכאות גבוהות יותר, כדי לתת מענה לחששות משותפים בין אסירים.